מרגישה אבודה, לא יודעת לאן ללכת. לא יודעת לאן החיים לוקחים את זה וזה כל כך מפחיד אותי.

נמאס לי ממנה, נמאס לי שהיא תמיד נראית שהיא כל כך נהנית להוריד אותי למטה, לקלל אותי, לרדת עליי.

וכן אני עונה לה, ואני עונה לה איך שבא לי כי כבר נשבר לי הזין ואני שבורה ממנה, אני הרמתי ידיים.

חח, ולחשוב שהיא הבן אדם שהיא צריך להיות לו אכפת שיהיה לי טוב.

הבן אדם שאמור לאהוב אותי יותר מכולם.

והיא קוראת כאן, ובטח היא רואה את זה עכשיו, אז יש לי דבר אחד להגיד לך.

תפסיקי להתעצבן שיש לי בלוג, אף אחד לא הכריח אותך להכנס לכאן ולקרוא. את יכולה לצאת ולהתעלם.

אל תשאלי שאלות שאת לא רוצה לשמוע את התשובות שלהן.