בחיים לא נקלעתי למצב שאין לי לאן ללכת ....
סיימתי לעבוד לפניי שעה, וכל השעתיים האחרונות של העבודה אני מעבירה לעצמי במוח את השאלה "לאן אני אלך אחר כך?"
היא לא גירשה אותי מהבית, זה כן, אבל היא נותנת לי כל כך הרבה סיבות למה לא להיות לידה, למה לא להיות בבית,
כי כשאני בבית אני לא אוכלת כי אני לא רוצה לרדת למטה ולהתקל בה... כי כשאני בבית אני סגורה בחדר, ושוקעת בחרא.
עכשיו אני אצל יקיר, הידיד המדהים שלי (הומו
) , לפניי חודש הוא הביא לי מפתח אליו לדירה, הוא לא כאן עכשיו.
טפו טפו טפו יש לי לאן ללכת, אם זה ליקיר ואם זה לבית של אורצ'וק, שהמשפחה שלה זה כמו המשפחה שלי, אמא שלה רוצה להביא לי מפתח אליהם הביתה שיהיה לי במקרים כאלו.
אגב, בסוף אני עושה את החג איתם.
למרות שיש לי איפה להיות אני לא רוצה להיות שם, כי זה להיות לבד, עכשיו אני לבד, רק הסיגריות, הטלוויזיה והקפה מדברים אליי, וזה לא כיף כל כך, זה סתם גורם לי לרחם על עצמי, ואני לא אוהבת את זה בכלל.
מחר עבודה > אושר (
)
> ואז שיחה עם ענת.
מרגישה שאין תכלית לחיים שלי.
סעמק. רותם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
