לא כתבתי פה דיי הרבה זמן ... את האמת שעבדתי מלא והייתי עסוקה במלא פאלטות (תודה מרינה) כאלו ואחרות.

ממ נתחיל מזה שקיבלתי תאריך גיוס סוף סוף, אני מתגייסת ב14 ליולי (שבועיים לפניי היום הולדת שלי -_-)

טוב נו ... חוויה.

חזרתי לדבר איתה בחג, אחרי שלא דיברנו בערך שנההה וזה היה הדבר הכי מוזר בעולם, עזבו את העניין שלא היה לי קשה

והייתי גאה בעצמי רצח כי המשכתי הלאה, אבל פאקינג דיברתי איתה !!@#$%

אני לא ארחיב על זה יותר מדיי, אחריי מלא שטויות חתכתי מזה אתמול. אחריי מה שהיא עשתה לי לא מתאים לי לחזור אחורה, לא מתאים לי להראות לאנשים כמה סמרטוט אני, או כמה אני מוותרת לעצמי. אני לא במקום הזה יותר, התחשלתי, התבגרתי, התחזקתי! אני לא ילדה יותר.

ממ אז כן, בסוף לא עשיתי את החג עם אמא שלי, היא קיבלה מה שהיא רצתה (ראו בפוסטים הקודמים) ואני ממש גאה בעצמי שלא נשברתי מהעניין הזה. אז עשיתי בסוף את החג עם דודה שלי, אצל המשפחה המרוקאית של בעלה בבאר שבע עם הבני דודים שלי ועוד כמה אנשים של "שלום שלום" מנימוס. היה נחמד, אף פעם לא הייתי באירוע של מרוקאים, היה טעים, ואכן, אנשים עצבניים רצח חחח ......... ואני חשבתי שלי יש פתיל קצר XD

נסכם בזה שמצאתי את האפיקומן (שחיפשתי במשך שעתיים) אבל קיבלתי 300 שקל עליו וזה היה נחמד ביותר

כל הפסח הזה פשוט דפקתי מצות ודפקתי מלא שעות בעבודה (אני עובדת בפרימור למי שלא יודע) ואגב, זה לא התפוזים! זה אנחנו!

ולמי שתהה וחשב שאנחנו רק "סוחטים תפוזים ונהנים", טעית בגדול! ככה הידיים שלי נראות בעבודה-

 
בתמונה מצד שמאל אלו הידיים של אור ... השחור זה מהתפוזים, כן בטח ...

לא סתם, אני מתה על העבודה הזאת, את כל הריגרסיות שלי וכל העצבים אני מוציאה שם וגם, אחלה אנשים!

ממ אז בואו נחזור, הפסח הזה היה לי קצת כבד מבחינת ריגשית ... ענת ביטלה לי פגישה אחת איתה ושבוע אחריי זה היא לא עבדה כי חג

אז זה קצת טילטל אותי רגשית כי עברתי המון ופשוט לא היה לי למי לספר.

שלשום ישנתי אצלה וניקול התקשרה אליי בבוקר (אתמול), רצתה לדבר, להפגש ... אני כולי שמחתי שסוף סוף מישהו מתעניין, הרגשתי שאני עוד שניה מתפוצצת אם אני לא מספרת למישהו, כבר כמה ימים שדמעות עמדו לי בתוך העיניים.

נפגשנו במתנ"ס, היה לי כל כך טוב לראות אותה! היא מרגיעה אותי בנוכחות שלה, היא מקרינה שמחה, חוכמה, אהבה, אוהבת אנשים כאלו!

נסענו אליה, קבענו שנדבר שם.

איך שהגענו היא חיממה לי אוכל (פשטידה נהדרת), הייתי כל כך רעבה, לא אכלתי כלום איזה יומיים, וישבנו לדבר.

דיברנו ודיברנו, סיפרתי לה שחזרתי לדבר עם ההיא ושאני דיי מרגישה שאני נתקעת, שאני מוותרת לעצמי, והיא כמו תמיד דואגת להחזיק אותי מעל המים, דואגת שאני לא אטבע, יודעת איפה לחזק, מה להגיד ומתי להגיד, זה למה אני כל כך אוהבת לדבר איתה, זה למה אני מרגישה יותר טוב אחריי שאני מסיימת שיחה איתה.

היא ייעצה לי, אמרה את דעתה, חיזקה אותי ונתנה לי את המשאבים להעביר עוד כמה ימים בשקט, להעביר עוד כמה ימים שבתוך ליבי יש קצת כוח, אומץ, אנרגיה, נחת וידיעה שאני לא לבד.

היום הייתה לי שיחה עם ענת (סוף סוף) וניקול הפתיעה אותי והייתה יחד עם ענת בחדר, עשינו שיחה שלושתינו. על הכל. על זה שהן חושבות שצריך לערב את אבא שלי במה שעובר עליי, שיהיה מודע קצת לבת שלו, שידע שאני צריכה אותו......... לפעמים.

דיברנו גם על העניין של הגיוס, שכשאני אתגייס הן לא יעלמו אבל השיחות יופחתו מפני שאני אחשב רכוש צה"ל. את האמת שזה הפחיד אותי, ממש הפחיד אותי, אני לא מפחדת מהגיוס עצמו, מהטירונות, מהאנשים החדשים, אני מפחדת להרגיש את אותה הרגשה שהרגשתי השבועיים האלו, שאני לבד, שכל כך עצוב לי וכואב לי ואני לא יכולה לפנות לאף אחד, מה שמפחיד ששם זה לא יהיה שבועיים, ה' יודע כמה זמן זה יהיה כך.

ואני לא רוצה לאבד אותן, במיוחד את ניקול .... אני אוהבת אותה ואני פשוט מפחדת שהקשר הזה בינינו פשוט ייפרם ויעלם, ככה זה כשיש בן אדם שממלא אותך כמו שאתה רוצה שאמא שלך תמלא אותך, או אח שלך ... אתה מפחד לאבד את הבן אדם הזה, את המקום הזה, את החלום או את הפנטזיה הזאתי שקיימים אנשים כאלו, שקיימים מקומות שעושים לך טוב.

הייתה שיחה לא קלה, בסופה קמתי כבר מכאביי בטן שכבר פוצצו לי את הקיבה מרוב רעב ופשוט הלכתי לעשן ומשם לחכות לאוטובוס הביתה.

פגשתי את אורצ'וק, חזרה בדיוק מהצבא ... התגעגעתי אלייה! פתאום ניקול התקשרה אליי, רצתה לדבר סולו, אורי נסעה לבד הביתה ואני המשכתי עם ניקול, ישבנו באוטו קצת, בירברנו ונסעתי הביתה, זתאמרת לאור .... טוב נו, הביתה, לאור ...מזה משנה? זה אותו הדבר.

- התאומות חזרו מתאילנד אתמול, היום הן יבואו אליי בערב, זתאמרת החוצה, לא רוצה שיכנסו, שאמא לא תעשה פאדיחות......

התגעגעתי אליהן בטירוף!

קיצוריישן, באמת שאני מאחלת שיהיה סוף שבוע שקט (נפשית), פיזית שיהיה רועש בטירוף עם המון מוזיקה ואנרגיות טובות!!

מאחלת לעצמי וכמובן גם לכם המון חוזק, בסופו של דבר הכל עובר ואנחנו רק לומדים ומתחזקים ... מתישהו יהיה טוב, גם זה יגיע.

הכל תלוי בכם!

ועכשיו לתמונות מפסח -

לפניי שיצאנו לבאר שבע, אני והבן דוד המגניב שלי שחר :)

בדרך לבאר שבע

אני ושחר על הגג בבית של הסבא המרוקאית פרלה :)

באר שבע

עדיין באר שבע

שחר

ערב-לילה בים בפנאן עם מעייני וארנולד

פאב פלורנטין בנתניה עם חברים טובים

פאב פלורנטין

ליטר בירה 3>

מרינושששש

חברות שלי. אני>אורי>מרינה

אורי>אני>מרינה>אדם>דוד

עם אנשים זרים שלאחד מהם יש יום הולדת :D

יפות 3>

אדם ההודי>דוד ^_^

מרינה השוקיסטית

מרינוש מדגמנת צבע לשיער

פצצת אנרגיות אחרי הפאב XD

זה הכל! בוקר טוב

רותם