היום אני לא אשב בטקס יום הזיכרון ואחשוב על הא ודא, היום אני אשב בטקס יום הזיכרון ואחשוב

על החברים שלי, על כל השכבה שלי (לא שאני מתה עליה), החברות, הידידים ... כולם חיילים פתאום.

המון קרביים ... גולני .... כפיר, חלק ג'ובניקים בקריה, אבל בתכלס לכולם מגיע הכבוד הראוי.

כולם נותנים מעצמם בשביל המדינה, נותנים את חובתם שהביאו הבאים לפניהם ויביאו הבאים אחריהם.

אז השנה זה שונה, השנה זה נראה קרוב מדיי, השנה זה נראה אמיתי יותר.

השנה בעוד שלושה חודשים (בדיוק ) אני עולה על מדים, אני מתחילה את חובתי למדינה, ואני יודעת

שאתן את כל כולי. כל כך מחכה לזה.

השנה בטקס אני יודעת שיהיה לי יותר קשה, שיהיו לי יותר צמרמורות, שייזלגו יותר דמעות, שיהיה לי יותר כואב.

השנה אני אחשוב על חיילים שאני באמת מכירה, חברות, ידידים, משפחה.

השנה אני רוצה לאחל, לכולנו, לכל חיילי צה"ל -

שה' ישמור אותנו ואת כל עם ישראל!

אמן.

סבא שלי, אהוב שלי, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אתה הולך לטקס כמו בכל שנה

בבית העלמין, ששם אתם עולים לקבר של שניי אחיך זכרונם לברכה.

אני רק רוצה לומר שתהיה חזק, שאני תמיד מאחוריך. שאני אוהבת אותך!