אשמת הכוכבים של טימותי.

היא לא אומרת כלום. לא מספרת כלום. 

רק לפעמים בלילה.. בוכה קצת. אבל היא לא אומרת כלום.

דיברנו כל היום, סיפרנו לה הכל

והיא סגורה בחדר, בשקט. ולא אומרת כלום. 

וכל היום אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון.

מנסים סיפורים ותפילות מנסים הכל.

אבל היא לא שומעת כלום

אולי היא לא יודעת כלום

וגם כשמתקרבים ולוחשים לה; זה לא עושה לה כלום.

רצינו שתזכור שיש סיבה לחזור

והיא לבד בחדר, שוכבת ולא אומרת כלום. 

וכל היום אנשים מתאספים שואלים ומדברים

וכל היום מנסים סיפורים, מנסים הכל. 

היא לא אומרת כלום. 

היא לבד תקועה במעגל אין סופי של חוסר שינה.