אשמת הכוכבים של טימותי.

כשאני מסתכלת לאחור על דברים מסוימים, אני נזכרת בדברים שהייתי רוצה לשכוח, אבל מצד שני דברים שהפכו אותי לאדם שאני היום.

אני לא שמחה על אותם הדברים שעברתי אז בגלל שהם הפכו אותי לאותה הילדה הבכיינית שנפגעת מכל שטות, אך זה פועל גם לטובה.

החיים שלי היו נראים לגמרי אחרת אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום אבל אני היחידה שחושבת שנחמד ועדיף לא לדעת? 

עד לפני שלושה חודשים הייתי בטוחה שאני שקועה עד כדי כך עמוק באדמה שאין לי טעם גם להמשיך לאהוב אותו, או להתחיל ללמוד שוב,

או לעשות משהו עם לאן שהחיים גררו אותי - אבל זה מה שמיוחד, שדברים משתנים כל הזמן. 

אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום הייתי אומרת לעצמי לא לוותר על הרגשות שלי,

הייתי אומרת לעצמי לא להקשיב לאותם הילדים שירדו עליי וצחקו עליי כי אני הרבה יותר חזקה מהם, אני שונה מהם.

להיות יותר חזקה מההורים שלי. שכל ההורים רבים, שכל ההורים לפעמים הם ככה, והמטרה שלי זה להתגבר על אותם הדברים שגרמו לי לרדת.

הייתי אומרת שזה בסדר לבכות, כי דברים חדשים וטובים יותר יגיעו,

זה בסדר להיות את. 

אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום, לא הייתי מתקרבת לאותן הילדות שהרסו אותי, לא הייתי נותנת להן להשפיל אותי. 

לא הייתי נותנת לאותו האקס המחורבן כמעט להכנס לי ללב - הייתי דוחפת אותו הישר החוצה.

הייתי אומרת להחזיק מעצמי קצת יותר, לא לוותר על אותם הדברים שאני אוהבת. 

לא הייתי לוקחת את כל האשמה עליי.

כנראה פשוט, לא הייתי מי שאני היום. 

כנראה הייתי רגישה כי זה חלק ממני,

אבל לא הייתי מבינה,

לא הייתי יודעת,

לא הייתי רואה או מכירה.

הייתי בן אדם קצת יותר שונה, אולי גם קצת יותר שמח

אבל בן אדם שלא נתן לכאב קצת מקום,

שלא נתן לאף אחד להכנס לו ללב לכן אף פעם לא נפגע

בן אדם שמתרכז רק בעצמו ולא באחרים

בן אדם שהיה נפגע בעתיד ולא מבין מאיפה זה צץ לו, הרי הוא תמיד התחמק מדברים כאלו. 

אבל.. בסופו של דבר,

הסיבה היחידה והאמיתית, ללא שום קשר לאותם הדברים שעברתי בעבר(רעים או טובים), הסיבה היחידה שהייתי שמחה לדעת אולי קצת דברים

שאני יודעת היום, זה כי אני איתו. 

ועד כמה בודדה, עצובה, מדוכאת, בכיינית ורגישה שאני יכולה להיות - אני איתו. 

וזו הסיבה למה יש דברים מסוימים שאסור לוותר עליהם,

אסור לבטל אותם.

זה מה שיפה בעתיד לפעמים, שהוא לא נודע.