אשמת הכוכבים של טימותי.

מבחן אחד. סך הכל מבחן אחד. מבין כל המיליון שכבר עברתי ונכשלתי והצלחתי.

ואני מרגישה כמו מישהי שרצחה מישהו אחר, ולא די בכך - גם דאגה לענות אותו טוב מאוד לפני כן כדי שהמשאלה היחידה שלו תהיה משאלת מוות.

וזה רק מבחן אחד.

לא בגרות

לא מתכונת.

מבחן.

וכל מבחן אני שואלת את עצמי אם זה מה שיגרום לי להיכשל בחיים.

אז.. אני שואלת.

אני אכשל בחיים.

אבל לא אכפת לי. לאותו הרגע. לכמה דקות הבאות. לא אכפת לי בכלל.

או שפשוט איבדתי את האמון העצמי שלי בי. כן, איבדתי.