יש 2 דברים שלא משנה איפה אני יהיה או מה המצב רוח שלי באותו רגע 
הם תמיד יצליחו לגרום לי לבכות.
הראשון. זה המחשבה שאחד מהאנשים הכי יקרים לי בעולם ימות לי
והשני .זה SCREENSHOTS שעשיתי לפני שנה בשיחה עם ידיד שלי

הSCREENSHOTS הזה היה כל כך משמעותי ומרגש בשבילי שכל פעם שאני יקרא אותו אני פשוט יבכה
זה הייתה שיחה קצרה ביני לבינו אחרי שלא דיברנו תקופה ארוכה בחופש הגדול של שנה שעברה 
אני שאלתי אותו שאלה שכל כך הייתי צריכה תשובה שתרגיע אותי והוא פשוט ידע מה להגיד ..
ועד היום אני נמסה מהתשובה שלו .

התחלתי כיתה יא' היום ושום דבר לא השתנה המצב החברתי בריצפה..יש לי חברים ממש מעטים
וכאילו אני אומרת לעצמי יאללה עוד שנתיים ונגמר, ואז האנשים החשובים יותר יכנסו לך לחיים (בצבא)
אל תבינו לא נכון , אני בן אדם מאוד חברותי וכיף איתי פשוט ממש קשה לי להתחבר לאנשים צבועים או אנשים שהם שונים מהאופי שלי. למה לי לרצות בכלל להתחבר לאנשים כמוהם? עם אנשים כמוהם כבר עדיף להשאר לבד..

שנה שעברה אמרתי שבחיים לא יהיה לי חבר מהעיר, חודש אחרי זה הכרתי את חבר שלי. שהוא היה מאותו עיר וגר 10 דק' ממני ,אבל השנה אני הכי מאמינה בעולם שלא יהיה לי חבר מהעיר,שלא נדבר מהבית ספר
ותאמת כאילו כמההה אפשר לדבר על חבר. כאילו אני מתה להעיף לעצמי כאפה מידי פעם.

-לא בוחרים במי להתאהב וזה לא כיף להיות לבד
וכך אנחנו מתחילים לזייף רגשות מבלי לשים לב-