זה כמעט מצחיק, לעבוד היום בכתיבה אחרי שזה מה שעשיתי כל כך הרבה שנים, בלי לקבל על זה תמורה מלבד התגובות של הקוראים בישרא בלוג, הידיעה שיש אנשים שחשובים לי שקוראים, התקווה שיש אנשים שקוראים את זה ובאמת אכפת להם, אולי לא בדיוק תקווה. אני לא מנסה לשנות את העולם, מילים הן לא הדרך, לא היום. פעם זה היה אפשרי, היו עורכים עצומות וכנסים וזה היה עובד. פעם נאום יכל לחולל מהפכה. היום נהיינו שאננים, אפאטיים כמעט. קצת יותר אגוצנטריים וקצת פחות דואגים לכלל.

קצת יותר כותבים פוסט בשבע וחצי בבוקר במקום לסיים את הקפה ולצאת עם הכלבים וללכת כשאתה בלחץ.

מי יודע, אולי אני אפילו אחזור לפה באופן קבוע. אני בהחלט חושב על זה יותר משאני כותב על זה פה.

כמעט שהתרגלתי בלעדייך, ישרא- בלוג.

אבל אין ספק שהתגעגעתי.