אני מכור לסיקרט. חברים שלי גם יודעים את זה. אני גם מפרסם הרבה סיקרטים.

תמיד כשאני שואל אנשים אם יש להם סיקרט, אם הם מכירים. התגובה הרווחת ממי שמכיר את האפליקציה היא "אוי היא נוראית" / "היה לי ומחקתי" / "ניסיתי אבל אי אפשר עם ישראלים".

הבעיה שלנו היא החוסר הבנה. חוסר הבנה שהרוב, הכלל הוא שמכתיב את החוקים תמיד. ואין מה לעשות, הרוב מרשה לעצמו להיות אידיוט.

אני אקח את הדוגמא ואנתח אותה על ישראבלוג. ישראבלוג היא קהילה (שגם אם לא נחשבת גדולה, לצורך העניין היא) ענקית. ויותר מכך שהיא ענקית - היא מגוונת. בישראבלוג יש מגוון אינסופי של נושאים לבלוגים וכותבים. החל מילדים וילדות בגילאי 13-14 ועד מבוגרים שעל חלקם אפילו נכתבו בלוגי הנצחה, ולא הם הכותבים.

למה כל זה בעצם? כי סיקרט זה אותו דבר. כי אם אני, כגולש בישראבלוג מוצא כאן את המגוון הזה שבין בלוגים שעוסקים ב"הלו קיטי" ועד בלוגים שעוסקים בכתיבה אירוטית, אני מוצא את זה גם בסיקרט.

נכון, החברה שלנו לא נוטה להיות מקור חם של אינטליגנציה, בין אם ריגשית או מעשית, אבל בסופו של דבר, הדבר הזה קיים בתוכה. כמו שאני מצליח למצוא את הכותבים האהובים עליי בישראבלוג, אני מוצא אותם גם בסיקרט. וכמו שאני יכול להגיד את דעתי בישראבלוג, אני אומר אותה בסיקרט. ואם אני רואה משהו שלא מוצא חן בעיניי, כמו הסיבה שהרבה אנשים עזבו: ריכולים על אחרים, תמונות מבזות, וכו', אני יכול מאוד בקלות לדווח עליהן. ולאט לאט הן נעלמות. לאט לאט אני רואה פחות סיקרטים חדשים, אבל פחות סיקרטים מבזים, אז אני בסדר עם זה.

הסיקרט לקח את ישראבלוג, הנגיש אותו, והפך אותו לקטן. כי בסיקרט, כמו בישראבלוג, אתה יכול לבחור אם לחשוף את הזהות שלך או לא. אתה יכול לבחור מי אתה. בסיקרט, כמו בישראבלוג, אני לא תמיד כותב בלשון זכר. כי לפעמים אני מביע רעיון, הערכה, מחשבה, שהיא מעבר לזהות המיידית שלי. כי אם אני רוצה לתאר את המחשבות של מי שאני מכיר, או משהו שאני חושב שיהיה יפה כך או אחרת, אני יכול לבחור את צורת הכתיבה שלי, כמו שתמיד עשיתי. ובסיקרט, כמו בישראבלוג, אנשים מזהים אותי לפעמים. ההבדל הוא משמעותי, כי ברגע שזיהו סיקרט אחד שלך, השאר נשארים בגדר אותה תעלומה שהיו עד כה, לעומת ישראבלוג שהכל חשוף ומקושר מאחד לשני, אבל ההבדל הוא מהותי. כי ישראבלוג הוא דרך חיים מסויימת אצל כל אחד והבלוג שלו, ולפחות אצלי המטרה היא לפרוק. אני לא כותב בשביל להסתיר, הדברים שאני לא אדבר עליהם במציאות עם אנשים אני לא אדבר עליהם בבלוג. הדברים שקבורים אצלי כ"כ עמוק, שאפילו הפסיכולוגים שראו אותי במהלך כל השנים לא שמעו עליהם. יש לי שלדים בארון, אבל אני לא חושב שהמקום הנכון לדבר עליהם הוא ישראבלוג או סיקרט, לצורך העניין.

קיימת האפשרות, האפילו כמעט סבירה, שיום יבוא ותהיה האפשרות לגלות מי כתב איזה סיקרט. אני לוקח את זה בחשבון מאוד כשאני כותב סיקרטים, אבל כמו שכבר אמרתי, אני מדבר על מה שאני לא מפחד לדבר עליו, פשוט בוחר שלא.

אני בוחר שלא כי קל יותר לדבר על דברים מאחורי מסכות, כי יש מידה מסויימת של חומות הגנה שאני חייב לעצמי, וזאת היא. האנונימיות שלי, היא שמקלה עליי לדבר על דברים שקשה לי לדבר עליהם ביום יום.

אז אני בסדר. אין לי בעיה שידעו כולם את הסיקרטים שלי. הסיקרטים שלי הם לא סודות, הם רק דברים שאני לא אדבר עליהם מיוזמה במהלך היום יום.

להלן, הסיקרטים שכתבתי מאז ועד היום (לא לפי הסדר):

1. גם אחרי השנים שהיינו ביחד, וחצי שנה אחרי שנפרדנו, את היחידה שעושה לי פרפרים בבטן. גם רק מהודעה.
2. לשכב במיטה שלו. לשמוע את המוזיקה שלו. לשים עליו ראש ולהריח אותו. יש בו משהו ממכר. אבל הוא לא יהיה שלי. הוא תקוע במחשבות על מישהי אחרת.
3. חלוקת זמן במיטה: 10% מנסה לישון; 90% "אם אני נרדם עכשיו יש לי 6 שעות, 37 דקות וחצי."
4. אני מייחס יותר מידי חשיבות לאייקון שיוצא לי בתגובות פה.
5. את מדהימה. אבל הלב שלי - שלה.
6. אני רוצה רק שתהיי מאושרת. אני פשוט לא רוצה שזה יהיה בלעדיי.
7. נשות העולם, הבנו שאתן לא אוהבות חזיות. או שתפסיקו ללכת איתן או שתפסיקו להתלונן. #סיקרטיםמיותרים
8. לא מצליח להעביר יום בלי לחשוב עלייך. לא מצליח להעביר לילה בלי לחלום עלייך. ואת שואלת למה אני לא יכול להתנתק ממך.
9. האדם ברא את האלוהים.
10. אמונה באלוהים היא חישוב של עלות מול תועלת.
11. חבר של חבר פייסבוק יקר, אם אתה רושם "תן לייק" בתחילת הסיקרט, אני לא אתן לך לייק. וזה לב בכלל. יא נכה ויזואלית.
12. בא לי לשפוך עלייך שעווה חמה. בא לי להשאיר לך שריטות על כל הגוף. בא לי לנשוך אותך עד שתצעקי. בא לי שתביני שככה אני מראה אהבה.
13. "חלום הנפילה" הוא למעשה דרך של המוח שלך לגרום למערכת העצבים לעבוד בשביל לוודא שאתה ישן ולא מת.
14. אין דבר כזה סיקרט מקורי, יש סיקרט שעדיין לא העתיקו אותו מספיק בשביל שתראה אותו מוקדם יותר.
15. אם היה לכם את האפשרות לבחור כוח על, מה הייתם בוחרים?
16. החלק הכי גרוע זה שאף אחת אפילו לא מתקרבת ללהשתוות לה במיטה.
17. לא יודע אם אני מרוצה או מאוכזב מזה שכבר אין פה תמונות של בנות בעירום.
18. בא לי לקרוא לה זונה מלוכלכלת, לתת לה סטירה ואז לנשק אותה כמו שאף אחד לא ינשק אותה לעולם.
19. ג'ינג'ים מלחיצים אותי, ג'ינג'יות הן אהבת חיי.
20. החומר לתואר שני במתמטיקה ממש מעניין.
21. אני באופן כללי לא אוהב את אבא שלי. לפעמים אפילו תוהה אם אני שונא אותו. הוא לא עשה שום דבר בכוונה שגרם ליחס הזה.
22. כל סיקרט של מישהי שמתגעגעת לאהוב/אקס שלה מקפיא אותי מחדש.
23. -ציטוט של השיר "פנים קרות" של איזי.
24. כולם מחכים לסופ"ש, אבל אני כל כך לא סובל להיות בבית שאני לפעמים מעדיף להיות בבסיס.
25. איפה החיים שלי.
26. חייב לפתוח פאב שקוראים לו "עזאזל" ואז כולם ילכו לעזאזל.
27. הרגע הזה שהסיקרט נתקע על תמונה של מישהי בעירום ואתה ברכבת ובדיוק כרטיסן עובר.
28. מראה שחורה.

למעשה, "מראה שחורה" מייצג הכי טוב את כל התרבות הזאת של הסיקרט, ושל הימים שעוברים כרגע בכלל.

אז זה הסיפור שלי, עם כל האמת שאני יכול לתת.

סיקרט זה לא דבר רע, גם החברה שמשתמשת בו היא אינה חברה רעה.

אינדיבידואלים יכולים להיות רעים. החברה ככלל, פשוט עושה מה שהחברה ככלל תמיד הייתה עושה ומסיטה מבט.