ראיתי את המצלמה היום. הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עליי. היה בינינו רגע. רגע חולף שטומן בחובו את האכזבה שלה ממני ואת האכזבה שלי כלפיה. ואז יצא לי לחשוב על זה עוד קצת.

כמה זמן לא צילמתי?

אבל באמת לצלם. לא לצלם משהו בטלפון ולקרוא לזה מגניב. לא לצלם, ככה סתם. באמת לצלם, עם כל הערכה הזאת שהשקעתי עליה 8,000 בקירוב ושעכשיו יושבת בתיק שלה ומחכה.

כשהתחברתי לבלוג ראיתי את העיצוב שלו. הוא אפור וקר וקצת זקן אפילו. אבל אין לי את הכוח לשנות אותו. לא בא לי להתחיל לעצב את זה, לא בא לי להתחיל להיכנס לזה עכשיו. טוב לי עם הבינתיים.

-

החדשה.

היא לא כמו ד'. קל לי הרבה יותר להתנהל מול ד'.

גיליתי רק עכשיו שהיא טעות. שוב.

זאת לא אשמתה. היא חדשה. היא לא יודעת. זה הכל חדש.

היא חושבת שזאת מערכת יחסים. מעולם לא אמרתי אחרת או התנהגתי אחרת.

אבל זאת טעות. אני לא צריך מערכת יחסים.

אני צריך הסחות דעת.

אני צריך ס'.

אז אני אסתפק בכמעט.

לקום באמצע הלילה באמצע חלום על ס', להסתובב ולנשק אותה. להיזכר שזאת לא היא.

אני לא צריך מישהי,

אני צריך את ס'.

או מישהי שלפחות תצליח להשתוות לה.