הארה מהמגירה

שקט מתפשט עמוק בבית החזה 
לא מוצא מקום ממנו הוא יוצא 
מחפש ותר אחרי מקום פחות אכזר 
יותר חופשי אמיתי ומשוחרר 

הוא דופק מבפנים ורואים על הפנים 
שבעצם החיים הם אשליה של אלוהים

אנחנו בעצם הבובות של המלאכים 

מתרוצצים אנה ואנה 
אך לא מוצאים מנוח 
לאט לאט פשוט נגמר לנו הכח 

כמו נמלים במבוך אינסופי 
לא מבינים שזה לא אמיתי 
זה משחק 
ואני מרגיש משותק 

נמאס לי להיות חייל שמוזז 
רוצה להפסיק להיות מתוזז 

אין ייאוש בעולם זה משפט פיוטי 
אבל מאחוריו

לא עומד שום אני 
אין ממש במרגש שלכל יש סיבה 
רק אהבה תביא אהבה 
אבל כבר שכחנו מזמן איך היה 
לחיות בעולם שהוא כמו אגדה