אז כן, גם אני החלטתי לכתוב בלוג. זאת התוצאה. |
| 2/2013
הפוסטואורח המגניב של יהל - איך לכתוב ספר גרוע ב3 דרכים שונות
היי, קוראים לי יהל ואני בנאדם כלשהו. אני ידיד של רותי המגניבה שבלתי אפשרי לא לאהוב אותה, והיא הזמינה אותי (או יותר נכון - הכרחתי אותה) לעשות פוסטאורח, בתור בנאדם בעל מיליון בלוגים לא-פעילים, בבלוג המגניבילה שלה.
בשמחה הייתי יכול לכתוב מאמר שלם (ומשעשע במיוחד) לגבי החברות המוזרה שלי ושל רותי, אבל נעע, אני עומד לכתוב לכם איך לכתוב את הספר הגרוע בעולם ב3 דרכים.
דרך אפשרית I - חשבו על העלילה הכי מקורית שאתם יכולים, ושלא תצא מתחום המופרכות. זאת אומרת, העלילה הכי טובה שקיימת, עם דמויות אמינות, מקום קיים ודברים שאפשר להזדהות איתם ולשנוא אותם. עכשיו, קחו את ההפך מכל דבר - משמע, אם הגיבור הוא ילדה בת 12 עם הומור עצמי גבוה וצניעות יוצאת דופן, אז הגיבור הוא בעצם מישהו בן 21 עם הומור עצמי נמוך ושחצנות יוצרת דופן. אם הסיפור מתרחש בישראל - אז הוא יתרחש ביפן. אם הוא מתרחש על כל כדור הארץ - הוא יתרחש בירח. אם הוא מספר על סיפור אהבה - תשנו את זה לסיפור אימה. *אבל*, השאירו את אותה עלילה. משמע, אם הסיפור הוא על מישהי שמתאהבת במישהו מפורסם ומגניב, אז העלילה תשאר אותו דבר (רק בהתאם לדמויות - מישהו מתאהב במישהי מפורסמת ומגניבה), אבל תהפוך לאימה, כך שבמקום שהם יתאהבו בסוף יתברר שהוא שד ואוכל אותה.
דרך אפשרית II - לאכול שטרודל מורעל תוך כדי כתיבה. אבל שיהיה מורעל ברעל שלוקח לו כמה זמן להשפיע, כך שהסיפור יתפתח יתפתח, אבל בסופו של דבר יהיה כתם דם על הדפים (אני יודע שאנחנו בעידן מודרני וכבר לא כותבים על מחברות חס וחלילה. לא אכפת לי. תנו לי להתעלם מהמציאות פףף) ואנשים יכעסו עליכם ויסכלו אותכם באבנים. הדרך הזו יכולה לקרות אך ורק עם שטרודל תפוחים, בהתחשב בעובדה שזה השטרודל הכי מהנה וטעים שקיים והכי מעורר השראה.
דרך אפשריות III - לכתוב סיפור ממש ממש ממש ממש ממש טוב, אבל לתת לו שם מעורר בחילה בסגנון "חמרמורותיו של החמור". אם אתם ממש רוצים ללכת רחוק, אפשר גם לקרוא לספר "דמדומים".
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
poof