אז הייתי בברלין, המחשב שלי נפל, לא שברתי צמחונות (בערך חודשיים) והכלב שלי התחיל תחביב חדש בתור פעמון. אבל שום דבר, פשוט שום דבר, לא יגרום לחתולה הזקנה (AKA - מיצי) להעלם. היא חייה הרבה מעבר למה שכל בן אדם נורמאלי או חתול, לצורך העניין, אמור לחיות. היא ישנה בשעות לא שעות וערה רק בשתיים לפנות בוקר. היא חייזרית עם כוחות על ובמקרה המקום שהיא הכי אוהבת לשבת בו זה המקום שהכי יפריע לי. או לך. או למישהו - 

המקלדת. 

ואחרי שתיים עשרה שנים (שלוש עשרה - אם להחשיב את התקופה שבה היא הציקה לי ברחם) אני יודעת איך (אי) אפשר להוריד אותה משם. 

1 - לילל. 

3 - לנבוח. 

4. לאיים בשביתה כוללת. 

5. להכין חביתה מול הפרצוף שלה. 

5. לעשות קול של בולדוזר. 

6. לנופף בחולצה אדומה. 

7. לנופף בדגל אדום. 

8. לנופף בכלב. 

9. לנופף בחתולה אחרת. 

10. לקנות לה פרחים. 

11. ללטף אותה (היא פשוט נושכת) 

12. לאיים בהכרזת מלחמה. 

13. לשיר.

14. לרקוד. 

15. לבקש מכול המשפחה לשיר ולרקוד.

16. לעבור לבית אחר ולנטוש אותה בבית הקודם. 

17. לנופף באבוקדו. 

עריכה של סבא שלי לעצה אחת שכן עובדת - 

לקנות לה מקלדת. 

אבל ברצינות - לנות מקלדת או לנופף באבטיח? אני יודעת מה יותר מגניב.