חלק ראשון - לפני שיצאתי לטיול השנתי ראיתי שהפוסט הגיע למומלצים, מה שהיה מגניב אבל הייתה באמצע - "מישהו ראה את______ (השלם את המשפט בשם של חטיף).
חלק שני - אז טיול שנתי, ביסלי במבה, ציפורים שאתה תזכור את השם שלהם ל,אולי, חצי שניה, ופתאום צלצול טלפון (לא כול-כך פתאום ולא כול כך צלצול, אבל שהיה) מסתבר שאחת האחיות של הבנות בכיתה קראה את הבלוג שלי. כמה חביב ונחמד, קהל הקוראים שלי גדל משניים לשלושה.
חלק שלישי - אני מגיעה הביתה. מתה מעיפות, מלאה בלכלוך, מתארגנת ופותחת את הבלוג. תדמיינו פרצוף המום ואת הצרחה באוקטבה יותר גבוהה ממה שאי פעם שמעתי (ואני הייתי שהבנות בכיתה שלי מצאו ג'וק)
"79 תגובות???????!!!!!!!"
חלק רביעי (ואחרון) - קראתי את התגובות. חלקם אהבתי חלקם פחות. רק שתדעו שזה מאוד נחמד מצדכם.
משהו אחרון - עלובי החיים זה ספר טוב. אין לי שום דבר נגדו.
אוקי, משהו אחרון באמת - אתם צודקים, האנטומיה של גריי ובאפי ציידת הערפדים לא עומדים בקריקטריונים של 12 ולא בצדק - לכן אמרתי "לרוב".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
poof