אני אוהבת לדבר לעצמי, ובלוג זאת הדרך לעשות את זה ולקבל תגובות סימפטיות. 

כן, אני חושבת שמידי פעם כולנו צריכים מישהו שיהנהן בראש ויגיד "בידיוק מה שאני רציתי להגיד." אבל בלוג לא רק עושה את זה. בלוג הוא גם מקום שבו אתה יכול להגיד משהו לעצמך ומיליוני אנשים יוכלו לראות את זה ולבחור - להסכים אתך או לא. 

והעובדה שאנחנו יכולים לדבר לעצמנו ולכל העולם בבת אחת (או לפחות למי שמדבר באותה השפה) מדהימה אותי. ובמקום לדבר לעמך אתה מדבר וכותב לכל מי שמוכן להקשיב, ואנשים מוכנים להקשיב. 

מה שמחזיר אותי לכותרת הקטע - למה אני כותבת בלוג? 

כי אני אוהבת שמקשיבים לי. שאוהבים את מה שיש לי לומר או ששונאים את מה שיש לי לומר, או שמה יש לי לומר מבלבל אנשים אחרים. רק תשמעו אותי, תקשיבו לי, תראו אותי ואם בסוף אתם תבחור גם להגיד "קראנו, ראינו, הבנו" זה ממש נחמד. אבל רק להסתכל על מונה הכניסות גורם לי לפעמים לחייך. כי אתם יודעים - יש איזה משהו מאצים בעובדה שמישהו לחץ על כפתור של עכבר עבורך, כן, הפעולה הקטנה ההיא, בשביל ילדה בת שתיים עשרה שכנראה הוא לא ראה וכנראה לא יראה בחיים. 

בקיצור - אגואיסטית ככל שאני נשמעת, בגלל זה אני אוהבת לכתוב בבלוג. 

רותי