http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=822458&blogcode=13825757 

דבר ראשון - אהבתי את האומץ להביא משהו שכזה לתודעה. הבלוג הוא פלטפורמה לא רעה בכלל לחשיפת סיפורים אישיים, וכן לפעמים הם לא שגרתיים. אני לא יודעת את מי בדיוק אני צריכה לצטט (אני לא הולכת לעבור על כל 119 התגובות, אם כי עברתי על רובם) אבל אני דיי בטוחה שאמרו את זה לפני - זאת מדינה חופשית. במדינה החופשית הזאת חיים (למרבה הפלא) אנשים מגוונים. אותם אנשים מגוונים אוהבים לחשוף את סיפור חייהם בבלוג. קראתי מספר פוסטים שאתה פרסמת וראיתי שגם אתה משתף חוויות אישיות - אולי אותן חוויות נקראות "נורמאליות" לחלק מהאנשים, אולי לא. אבל בדיוק כמו שאתה ראשי לחלוק אתנו את סיפור חייך גם לנו מותר. כשאנשים קוראים את הבלוגים של אנשים אחרים זה יכול להראות כאילו זאת הנורמה החדשה, ואולי הם יתחילו לחיות ככה. אני מסכימה שאין לעודד את "הבילתי שיגרתי" יש לעודד את "תהיה מי שאתה." אבל הרבה יותר להיות קל מי שאתה כשיש אנשים שתומכים בך. בין אם אתה בן אדם שחותך וורידים ובין אם אתה מישהו "נורמאלי." להגיד שהלא נורמאלי הוא הנורמאלי החדש זה נכון אבל לא השאיפה הנכונה לדעתי. צריך לשאוף לחוסר נורמאליות נקודה. שאנשים הייו מי שהם ולא נגד או ביחד עם הזרם. מצטערת אם יש טעויות הקלדה - אני בקושי רואה משהו עם הפנס המוזר הזה מעל לראש שלי (חופשות משפחתיות, יופי טופי),

רותי.