אתמול הייתי במסיבה. כל הדברים הרגילים - ריקודים טיפשיים, הדוד שמצלם, המצגת, בר מצווה כמיטב המסורת (אחת מהאחרונות בכיתה שלנו) וכמובן (איך לא?) משחקים.

אם הריקודים אני עוד איך שהוא חייה (אני תמיד מוצאת את המוזר שמוכן לרקוד איתי טנגו), את המצגת אני דיי אוהבת - כמו שכבר אמרתי אני לומדת בבית ספר שמתחיל בא' ונגמר בי"ב ויש גם גן אז המצגת היא סוג של - "היי, תראו, הנה אני." אבל אני בכלל בכלל לא מסתדרת עם המשחקים. זה לא שאני משחקת (אני הילדה המוזרה בצד שאף אחד לא בוחר) אבל אני שונאת את זה. 

אני מכירה יותר מידי אנשים שהנשיקה הראשונה שלהם הייתה במשחק כזה. אני לא חושבת שזה בסדר. משחקים כאלו לא עובדים. לתת לחבורה של בניי נוער הורמונליים לשחק ב... איך להגדיר את זה? אהבה, סקס, אני לא יודעת, לתת להם לשחק בנושאים שלא ראויים למשחק, הם הרבה יותר חשובים ממשחק. 

אז הקטע הזה מיועד לבנות ולבנים בגילי - תעצרו את זה. אל תשחקו באש. 

אל תתנו ללחץ החברתי לעצור אותכם - אם אתם לא רוצים לשחק, אל תשחקו. 

ואם אתם רוצים, תבינו מה אתם עושים. 

זה יותר חשוב ממה שאתם חושבים.