אחרי שפסלתי את האפשרויות הברורות ("אף אחד לא רוצה לשבת בשמש באמצע היום ולדבר על מישהו שהוא בחיים לא פגש", "אני אפילו לא נולדתי כשהוא מת" וכו' וכו') התחלתי לחשוב שאולי הבעיה היא לא בי אלא בעובדה שהטקס מגוחך לחלוטין, לא מדיוק בכלל מבחינה היסטורית ונראה שכל מטרתו בעולם היא לגרום לנו להרגיש כמו עם אחד. שזה בסדר כשזה ברמת הרעיון, כשדברים כאלה מגיעים לשטח הם בדרך כלל מתפוצצים וכולם נפגעים מהדף. 

תרשו לי בבקשה לעבור בעיה אחת אחרי השנייה, הכותרת - הכותרת הייתה "ובחרת בחיים". וזה בגלל שכולנו יודעים שרבין בחר למות ולהיפגע מכדור ולכן זאת הייתה הבחירה שלו ולכן הוא בחר בחיים והטקס הזה בכלל לא אידיוטי אלא הגיוני במיוחד וכל הכתבה הזאת בכלל לא רלוונטית ואני צריכה להתבייש בעצמי כי משרד החינוך צודק ואנחנו טיפשים והלאה דמוקרטיה. עד כאן ציניות. 

חשוב להגיד שזאת לא הייתה הבחירה של בית הספר שלי בכותר (בניגוד למה שחשבתי), אלא של משרד החינוך. את זה הבנתי אחרי חיפוש בגוגל של הכותרת "ובחרת בחיים." היה מוזר לגלות שבית הספר שלי (בית ספר דמוקרטי) שלרוב מארגן את הטקסים בדרך שבה הוא מוצא לנכון בחר דווקא בדרך הזאת. אגב בבית הספר לא ממש הסבירו את הכותרת פשוט נתנו לה להיתלות שם. מסתבר שהרעיון העומד מאחורי הכותרת הוא קדושת החיים ו(אני מצטטת) "בחירה בחיים ראויים – החיים אותם נרצה לחיות, בערכי היסוד המכוונים את חייו של היחיד ובעקרונות על פיהם תתנהל החברה והמדינה"

אחר כך אחרי חיפוש עוד יותר קצר הגעתי "לערכות הפעילות" לבתי הספר היסודיים והעל יסודיים (בית הספר שלי הוא מכיתה א' עד יב' אז קראתי את שתיהן). כל הערכה אומרת לך במפורש מה לעשות ואיך לסכם ומה להגיד ואפילו לאיזו מסקנה צריך להגיע בסופו של דבר אז אם למישהו יש רעיון אחר הוא יכול לקרוא כמה הוא טועה.  

הבעיה השנייה - הטקס היה חסר כל דיוק מבחינה היסטורית - 

"שלוש יריות פגעו באיש הנפלא הזה" שני דברים - א. לא מכירה את הבן אדם וגם כותב הקטע לא הכיר את הבן אדם ועם כל הכבוד לפועלו של האדם הוא היה יכול להיות איש מעצבן, קטנוני ולא נפלא בכלל. 

רותי, אני חושבת שתיאור מצחיק ממש לא הולם את הרגע. 

נ.ב - סליחה שנעלמתי להמון זמן מהבלוג. אין לי תירוץ. 

רותי, שוב.