אז אחרי שהגעתי בבוקר לבית הספר וחברה טובה שלי שאני עובדת אתה על דיאלוג לדרמה אמרה לי שהכלבה שלה אכלה (באופן מילולי. פשוט אכלה) את שעורי הבית. שזה בערך הדבר הכי מצחיק ששמעתי בחודש האחרון, החלטתי להכין רשימה של כול התירוצים הכי מוזרים ששמעתי. אבל מכיוון שאין כ"כ הרבה כאלה המצאתי חדשים. 

תהנו. 

1. המנקה שלי שברה לי את שולחן העובדה. 

2. אכלתי יותר מידי סוכריות על מקל וסבלתי מהרעלת סוכר והתאשפזתי בבית חולים ליומיים.

3. הפכתי לענק הירוק אתמול והרסתי את כל שעורי הבית. 

4. איירון-מן אמר שאני יכולה לעבוד אצלו אבל הוא שכח לאסוף אותי. 

5. עשו לי מסיבת הפתעה והתעלפתי מרוב הלם (זה אמיתי. באופן מוזר) 

6. נפלה לי שן. 

7. גילתי שאני ערפד. 

8. לא עשיתי שעורי בית כי סבתא שלי אמרה לי לאכול את האבוקדו. אני אלרגי לאבוקדו.

9. אחר כך סבתא שלי ניסתה לעשות לי הנשמה מפה לפה ואני אלרגי לסבתא שלי. 

10. עשיתי שעורי בית אבל הם מתביישים לצאת מהתיק שלי. 

11. הייתי צריך לשלוח מכתבה לאוניברסיטה שרצתה שאני ארצה שם ושלחתי בטעות את שעורי הבית. רוצה מכתב קבלה לאונבירסיטת אוקספורד?

12. כתבתי בבלוג שלי את כל הסיבות. את מוזמנת לבחור אחת.

13. ברור שעשיתי שעורי בית אבל שניסיתי לצחצח שיניים בבוקר גילתי שהמשחה עשויה מאבוקדו והפכתי לאדום כול-כך שהתפוצצתי על שעורי הבית. את רוצה אותם בכל זאת? אני מזהירה, הם קצת רטובים. 

14. כן, הנה שעורי הבית שלי. אני מקריאה אותם. היי אבוקדו! 

אז אחרי סוג של ריב עם חברה מאוד טובה שלי, (שהייתי מאוד שמחה לשתף אותו אתכם אבל אני לא רוצה פוסטים אישיים ומתבכיינים מידי) אז הפוסט הבא יעסוק בסוגי אנשים ש... לא ממש נחמד לריב אתם. אוקי. נכון. לא ממש נחמד לריב עם אף-אחד אבל אם אנשים מסוימים זה פשוט סיוט. בשני חלקים כי אני צריכה רעיון גם למחר. אז... 

חברים

חברים מאותה הכיתה - 

על מה אתם בדרך-כלל רבים: טוב, בד"כ זה נורא תלוי בכיתה. אבל תמיד יש את הדברים שקשורים לזוגות או קבוצות שיש בכל מקום שמבלים בו את רוב שעות היום. 

משלימים בגלל ש: כמו שאמרתי - רוב שעות היום. תנסו לכעוס על מישהו כול-כך הרבה זמן. 

הריב מתנהל בערך ככה: את האמת, אין לי מושג. זה שונה מכיתה לכיתה או מבן אדם לבן אדם. וחוץ מזה אני עם אותם ילדים בכיתה מגיל שלוש, אל תשאלו אותי. 

החבר המנומס - 

קווים לדמותו: החבר המונמס לרבי בדרך כלל דיי שקט ורגוע, הוא אפילו נותן לכם את ההרגשה שאתם עושים משהו טוב שאתם מפשלים. לפעמים הוא יכול להיות פולני להחריד ולהוציא משפטים כגון "כן, בטח, קח! קח הכל! מתי אני חשוב!" בדרך כלל כי אתם באמת לוקחים לו הכל בלי לשים לב להיותו בן-אדם עם רצונות. 

הריב מתנהל בערך ככה: בדרך כלל אתם לא רבים, אבל כשזה קורה פעם בעשור אתם לא יודעים איך להתמודד עם העובדה. אז אתם פשוט מנסים לא לריב אתו או להתעלם מהרמזים (ע"ע - "החבר של יודע לריב"), בזמן שהוא, עקב היותו מנומס רוב הזמן, שיכור מהכוח וכנראה יגרום לכם להצתער שבכלל נולדתם. לפעמים הוא יפסיק לגמרי להיות מנומס אחרי הריב הזה ואתם תתהו עד יום מותכם האם אתם אלו שקילקלתם את החבר המנומס. התשובה היא כן. אבל זאת לא אשמתכם, הוא פשוט גמר את מכסת הנימוס שלו. 

משלימים בגלל ש: באיזשהו שלב אתם תצתרכו משהו והוא הספק העיקרי של עפרונות\מחקים\מחדדים או כל ציוד הנדרש לכיתה. 

על מה אתם בדרך-כלל רבים: אחרי שאתם, בחוסר אחריות מופגן, שברתם לו את העיפרון הטוב ביותר שלו (חמש פעמים לפחות). זה פחות או יותר היה הקש ששבר את גב הגמל. 

החבר שלא יודע לריב - 

קווים לדמותו: בניגוד לחבר המנומס החבר שלא יודע לריב פשוט לא מבין את הרמזים שלכם והוא ינסה בכל דרך אפשרית לשנות את נושא השיחה למשהו מעניין יותר, כגון הוא עצמו או לחלופין, עם הוא משולב עם החבר המנומס - אתם. 

הריב מתנהל בערך ככה: לפעמים יש את הדבר הכי קטן שגורם לכם קצת לכעוס או להגיד משהו בסגון "את\ה חייבים לשנות את זה" ואז כשהוא מחייך בחיוך המנומס והכובש שלו הוא מעביר את נושא השיחה למשהו אחר ואז אתם חוטפים את הקריזה, לאזעזל, איך מישהו מזלזל ביכולות הריב שלכם ואז הריב מתגבר.  

אני: אני ממש כועסת!"

החבר שלא יודע לריב: למה? מה קרה?

אני: את יודעת למה.

החבר שלא יודע לריב: כן. גם אותי הסרט הזה ממש עצבן.

אני: אבל אני מנסה לריב אתך... 

הריב נראה מצחיק מאוד מן הצד אך מתסכל מאוד להיות הצד שרב. 

משלימים בגלל: אחרי שצעקתם את כל המשפטים הטיפשיים שחשבתם עלייהם וגם אלה שלא חשבתם עלייהם עד הסוף יוצר לכ משפט כגון - "אני לא מדברת אתך יותר." והחבר תולה בכם מבט של כלב אבוד "אבל למה?" הוא שואל. ואתם פשוט חייבים לסלוח. לחלופין - אתם יכולים לרבי במשך ימים עם עצמכם בזמן שהוא מקשקש אתם בלי שאתם מדברים אתו. וזה נראה מוזר. קחו את האפשרות הראשונה. 

אנשים מבוגרים יותר

אלה שחושבים שהם יודעים יותר טוב ממכם - 

קווים לדמותם: הם בדרך כלל מורים או חברים של ההורים שלכם. הוא בדרך-כלל בן אדם חכם מאוד. הבעיה מתחילה כשהוא מבין כמה הוא באמת חכם וזה קצת עולה לו לראש. 

הריב מתנהל בערך ככה: הריב יתחיל בפרט השולי והקטן ביותר, כגון מתי נוסדה צרפת ויעבור להשיגיך בלימודים ופרעות קשב וריכוז. הקטע המפתיע שהוא לפעמים צודק אבל הוא מתנהל בצורה כול-כך דוחה שאת חייבת לסתור אותו. 

משלימים בגלל: אתם לא. זה לא שהוא כול-כך חשוב לחייכם. 

אלה שחושבים שאתם נחותים בגלל הגיל. 

וכול מילה מיותרת. 

אני שוקלת להחליף את המענה לתא הקולי שלי (שכרגע הוא משהו כמו "זאת רותי ולא, זה לא כאב גרון, זה הקול הרגיל שלי") 

ואני ממש צריכה רעיונות. 

כרגע כל מה שחשבתי זה זה - 

1. "שלום, הגעתם לרותי. אם אתם הגעתם לפה סימן שלא עניתי לכם או שאני מזייפת תא קולי."

2. "שלום, הגעתם לרפונזל אבל היא תוכל למסור לרותי את ההודעה." 

3. "זה באמת משנה למי הגעתם?" 

4. "שלום, זאת רותי. רוב הסיכויים שאם לא עניתי אני מתה. אוקי. אולי לא. רוב הסיכויים שסיננתי אותכם." 

5. "אני קוראת ספר. ביי." 

6. "היי, מה נשמע? הכל סבבה. סתם, לא, זה תא קולי." 

7. "פיצה דומינו שלום, איך אוכל לעזור?" 

8. "אז... את באה לפה הרבה?" 

9. "לא. זה לא פראנוידי לחשוב שאני מסננת אותך."

10. "האחד באפריל!" 

מכיוון שמעולם לא פירסמתי בבלוג הזה משהו סיפורי החלטתי שהגיע הזמן. 

קרניים 

1. אפוקליפסת הנייר. 

איך תתנהל: 

קודם כל הניירות טואלט ימרדו בבעלייהם. לאחר מכן הניירות טיוטה יצתרפו ואז גם העצים. 

הולך להיות כאן שמח. 

אבל מצד שני... 

אולי זה לא שווה לשרוד את זה... עולם בלי נייר טואלט. 

2. אפוקליפסת הג'חנון. 

איך תתנהל: 

הג'חנון ירד למכיר של 0.99 לחמישים ותשע קילו וכולנו נאכל יותר מידי, נהפוך לשמנים ונכנע בקלות לג'חנונים. 

אבל מצד שני... 

אתם באמת רואים את אמא שלכם מרשה לכם לאכול יותר מג'חנון אחד? 

3. אפוקליפסת פירות ההדר. 

אז אחרי שכל התפוזים ישפריצו לכם ישר לתוך העיניים, והלימונים (זה פרי הדר בכלל?) יהפכו את כל האוכל שלכם לחמוץ מידי וישרצו במיים שלכם בלי סיבה ניראית לעין ו... 

מצד שני... 

רגע... זה לא מה שקורה עכשיו? נוסו על נפשותיכים!