ביום שני- יום החזרה לבסיס- הייתי צריכה להיות במכון מא"ר בבאר שבע ב12:30 לבדיקת EMG  וזה זמן מצוין לציין שבשעה טובה נמצאה הבעיה שיש לי באגן/גב תחתון/ תחת והיא: לחץ על העצבים בין החוליות של הגב התחתון. במילים אחרות: צה"ל עלה לי על העצבים.

חשבתי שיהיה תור ארוך ולכן הגעתי כבר ב11:00. להפתעתי הכול התקדם והתבצע ממש מהר- מסתבר שמחוץ לצבא הכול מתנהל פחות או יותר כמו שצריך- בלי יותר מדי עיקובים.

אז ב11:30 כבר נכנסתי לחדר הבדיקה.

בבדיקת EMG נאלצתי לשכב על המיטה בלי מכנסיים והטכנאית נעצה מחט בשוק וביירך שלי במספר מקומות, הרעיון הוא לנעוץ את המחט במספר נקודות עצבים ככה שכל דקירה הייתה ממש כואב ובחלק מהפעמים גם העירה את הכאב בגב התחתון ובאגן.

"בצדק שלחו אותך אלי." היא אמרה לי בסוף הבדיקה, "באמת יש לך בעיה בגב..."

אחרי הבדיקה הייתי הבן- אדם המאושר בעולם. המעטפה עם תוצאות הבדיקה הייתה אצלי ביד ולא יכולתי לחכות ולתקוע אותה בפרצוף של המ"פ האידיוט שלי ושל הרופא הגדודי.

כשהגעתי לפלוגה מחזור נוב' 13 בדיוק הגיעו ונכנסו לפלוגה- הם סיימו מסלול ועלו לוותיקות. חמקתי במהירות לחדר, הנחתי את התיק ויצאתי אל המרכז פלוגה. לא טרחתי להחליף ממדי א' לב' ידעתי שבאותו היום אני אמורה לעבור פלוגה.

יצאתי אל המרכז פלוגה להגיד שלום לכולם ולברר מתי ואיך אני עוברת פלוגה. המ"פ שלי, מסתבר, הסתיר את העובדה הזאת ולא סיפר על המעבר הצפוי שלי לפלוגה אחרת. בזמן שדיברתי עם חברה שלי הוא קרא לי. ניגשתי אליו בחוסר רצון מובהק ונעצתי בו מבט אדיש,

"את עוברת פלוגה היום." הוא אמר

גילת לי את אמריקה, "אני יודעת." אמרתי באדישות.

"תארזי את הדברים שלך וניקח אותך לחריף."

אתה לא מפחד שאני אזהם את הספורה שלך? "טוב." אמרתי והלכתי משם.

התיק של הכוונת יום שלי נעלם או נגנב מהארונית שלי- רוב הסיכויים נגנב, כי ידוע שבפלוגה יש הרבה גנבות.

אחרי שכל הציוד שלי היה ארוז הלכתי אל הסמלת שלי והזכרתי לה שנעלם לי אותו תיק.

"אני יודעת. אנחנו צריכים לעשות מתישהו חיפוש בתיקים של החיילים."

"מה זה מתישהו? אני עוברת פלוגה היום."

"אני אברר את זה."

"הציוד שלך ארוז?" שאל אותי המ"פ.

ממש כואב לך לראות אותי כאן, אה? בעיקר אחרי שלא הצלחת לעלות אותי משפט. איזה גבר המג"ד? "לא בדיוק. חסר לי התיק של הכוונת יום."

"מה הוא פשוט נעלם? הצמיח רגליים והלך?"

תרגיע גבר, קלטנו שאתה לא סובל אותי. אל תדאג, גם אני לא סובלת אותך. "לא... מישהו גנב לי אותו. לפני שבוע השתמשתי בו, שמתי אותו חזרה בארונית וכמה ימים אחר כך הוא לא היה שם."

"מי ירצה לגנוב דבר כזה."

"הרבה דווקא. זה בין הדברים שיותר גונבים בגדוד."

"קשה לי להאמין לזה. מה, מישהו פשוט נכנס לך לחדר ולקח אותו?" הוא שאל בציניות.

"כן. כמו כל הגנבות האחרות שהיו בפלוגה."

"טוב. תצטרכי להישפט על זה."

אתה מת לעלות אותי משפט אה? חתיכת אפס @#^*&$%@#^*)^%$#!!!!!

הסמלת שלי המשיכה לנסות לעשות "מסדר בושה" בפלוגה ולחפש בתיקים של החיילים, אבל בשביל זה צריך אישור מ"פ. כמובן שהיא ניסתה לדבר עם המ"פ התשובה שלו הייתה:

"היא (הכוונה אלי) כבר לא מהפלוגה הזאת- שתישפט על זה."  

באותו יום לא נסעתי בסוף לחריף. הייתה הקפצה והמ"פ והסמ"פ היו בשטח עד שעה מאוחרת. יום למחרת היה חג שבועות. עדיין לא טרחתי לעלות על מדי ב', הם היו ארוזים עמוק בתיקים ולא היה לי כוח להוציא אותם. זה חירפן את המ"מ שלי ואת המ"פ שלי לראות אותי מסתובבת בין הרגליים שלהם, צוחקת ומדברת עם חברים כאילו כלום לא קרה או עתיד לקרות וכל זה כשאני על א'.

באחר הצהריים של יום שלישי עצר אותי המ"פ שלי ואמר לי לעלות על ב',

"את עולה מטבח."

"מה זה?" שאלתי, "חשבתי שאני לא בפלוגה יותר."

"נכון, הייתי אמורה לצאת מהפלוגה אבל הייתה הקפצה ולא יכולנו להסיע אותך לחריף. תעלי על ב' ולכי למטבח."

שוביניסט אידיוט!

"אין לי מדי ב', הכל ארוז בתיקים."

"ומה נעלת אותם?"

"לא. הם מתחת לכל הציוד שלי."

"אז תוציאי אותם."

הלכתי לחדר עצבנית והקצין שעומד להיכנס בתור המ"מ של המחלקה שלי בא אחרי,

"אל תעלי עכשיו למטבח, תעלי בשמונה." הוא אמר לי.

"מה קרה? חשבתי שאני לא חלק מהפלוגה." אמרתי.

"כרגע את עוד בפלוגה, עם כמה שהמ"פ לא מרוצה מזה, אז את צריכה לתפוס משימות."

"אתה יודע מה? לא! לא יהיה! הוא לא מוכן לעזור לי למצוא את התיק של הכוונת כי אני כבר לא בפלוגה, אז אני לא עוזרת לתפוס משימות כי אני כבר לא בפלוגה."

"אני אנסה לסדר את זה." הוא אמר ויצא.

אם לא מספיק קשה לי העובדה שלעזוב את הפלוגה זה להיפרד מחברים אז עכשיו גם העובדה שהבן-אדם המקסים הזה היה יכול להיות מ"מ שלי הופכת את זה אפילו ליותר קשה.

אז עליתי למטבח, וטחנו לי את הצורה וחברות שלי ממש התעצבנו על זה ואמרו לי להתקשר למג"ד ולספר לו שעוד לא עברתי פלוגה ואיך המ"פ מתנהג אלי, אבל כמו שאמרתי למג"ד בשיחה שהייתה לי איתו פעם: אין לי את המספר שלו ברשימת אנשי הקשר בטלפון.

אחרי אותה התורנות מטבח שובצתי באופן קבוע בתור רץ- חמ"ל לילה- כדי שהמ"מ והמ"פ שלי לא יצטרכו לסבול ולראות אותי ביום ;-)

ביום ראשון, אחרי החג והסופ"ש הייתי אמורה לנסוע לחריף, שוב.

אמרו לי לקחת את הציוד שלי וללכת לש.ג לחכות לטרמפ' לחריף. כדי לעשות סדר, הינה רשימת הציוד שהיה לי:

קיטבג א'

קיטבג ב'

תיק אישי

תד"ל

ווסט

שקית עם מציים

תיק קטן

"אתם רוצים שאני אעביר את כל זה לחריף בטרמפים?" שאלתי את המפקדת שבאה להודיע לי על זה.

"זה באמת הרבה ציוד." היא מלמלה.

"אני לא נוסעת. תתקשרו למג"ד תגידו לו שאני מסרבת. שיבוא ויראה עם כמה ציוד אתם מצפים שאני אנסה לתפוס טרמפ'."

לבסוף עליתי על האוטובוס שהביא את המחלקה שבדיוק חזרה מהבית, הנהג היה דוד של אחד החיילים והסכים להסיע אותי ועוד שני מפקדים עד לתוך חריף. היינו צריכים שלושה אנשים כדי להעמיס את הציוד שלי על האוטובוס.

הגעתי לחריף, הנחתי את התיקים ליד משרד השלישות ונכנסתי פנימה. מסתבר שהמ"פ שלי לא הודיע על כך שאני עוברת פלוגה ולא יכולתי להוציא טופס מעבר בין פלוגות. יותר מזה, הוא והסמ"פ לא ענו לטלפון במשך שלוש שעות בזמן שהשלישות ניסתה לתפוס אותם ולקבל אישור שאני באמת עוברת. ישבתי שם בלי לדעת מה לעשות שלוש שעות שהציוד שלי זרוק מחוץ לאותו משרד שלישות. כשהנגדת נשק של הגדות נכנסה במקרה למשרד ואמרה לי שאני גם לא אמורה לעבור עם הנשק נשברתי והתחלתי לבכות.

לא מספיק שאני נענשת על כך שהמ"פ שלי היה לא בסדר וצריכה לעזוב את הפלוגה והחברים שלי שש חודש לפני השחרור, ושבארבע ימים האחרונים שלי בפלוגה היחס של המ"פ הפך פי 33 יוצר משפיל מקודם, גם נאלצתי לסחוב את כל הציוד שלי בטרמפ', אני תקועה במפקדה בלי יכולת לעבור פלוגה עד שהמ"פ או הסמ"פ יחליטו לענות לשלישות ולאשר זאת ועכשיו גם לעבור את כל הבירוקרטיה של החלפת נשקים.

הנגדת  נלחצה שהתחלתי לבכות ממה שאמרה וניסתה להרגיע אותי, הרופא בדיוק הגיע במקרה וניסה להרגיע אותי גם,

"את צריכה להיות גאה במה שאת עושה." הוא אמר, "זה לא מובן מאליו שאחרי כל מה שעברת את עדיין לוחמת. גם הבעיות בבית, גם הפציעה, גם המ"פ..."

חשבתי על מה שהוא אמר... מישהו בכלל מעריך את זה בגדוד? מישהו בכלל יודע על זה?

את תופס המעבר בין הפלוגות השלמתי רק יום למחרת (כולל הבירוקרטיה של הנשק) ועד יום שלישי הייתי בחדר של השומרות בחריף שהפלוגה שאני אמורה לעבור אליה בכלל לא יודעת על כך שאני אמורה לעבור אליה. 

הייתה נקודה אחת של אור בכל הסיפור, מסתבר שמה שסיפרתי למג"ד על ההתנהלות של המ"מ שלי היה הקש האחרון והמג"ד הודיע למ"מ שלי שהוא יוצא מהגדוד.

ביום שסיימתי את טופס הטיולים נכנסתי למשרד של המג"ד כדי לדבר איתו, רציתי לספר לו על מה שעברתי מיום שני שהגעתי אל הבסיס. על ההתנהלות וההתנהגות המגעילה של המ"פ. אבל היה תור ארוך מחוץ למשרד שלו והוא בדיוק עמד לצאת לפגישה אחרת.

בזמן שעמדתי שם בתקווה שאולי אצליח להיכנס סיפרתי לפקידת לשקה של המג"ד, שהיא חברה שלי, על מה שאני רוצה להגיד למג"ד על המ"פ. לא שמתי לב לכך, אבל מסתבר שהמ"פ שלי עמד מאחורי. הוא פתח את הדלת למשרד של המגד ועמד שם בזמן שהמג"ד דיבר עם חיילים, הפקידה העירה לו על כך ואמרה לו לסגור מיד את הדלת ולהתרחק משם והוא בתגובה אמר לה:

"אל תדאגי, אני והמג"ד זה כמו משפחה..." ידעתי שהוא מכוון את זה אלי.

 אני מתכוונת להגיע לשיחה עם המג"ד ולספר לו על ההתנהגות הביזיונית של המ"פ הזה ואם הוא לא יקשיב אני אפנה למח"ט ואם הוא לא יקשיב אני אגיש קבילה ומצדי שיעיפו אותי על זה מהגדוד.

אז יומיים שכבתי במיטה בחדר של השומרות במפקדה בלי לעשות כלום מחכה שמישהו יודיע בפלוגה שאליה אני אמורה לעבור שאני עוברת אליה.

ביום רביעי שמעתי מתוך שינה את אחת השומרות מדברת עם מישהו מחוץ לחדר,

"זאת היא, אבל היא ישנה."

התעוררתי והתיישבתי במיטה. המ"פ של הפלוגה שאליה הועברתי עמדה בפתח ואמרה לי שהיא באה לקחת אותי אליה לפלוגה. 

העמסנו את הציוד שלי לדימקס (גם הפעם היינו שלושה אנשים) ויצאנו לדרך.

יצאנו מחריף ופנינו לכיוון הצד הצפוני של הגזרה. הפלוגה הקודמת שלי הייתה בצד הדרומי, הסתכלתי אחורה והרגשתי איך אני רוצה להתחיל לבכות שוב.

המ"פ והמפקדת שהיו איתי באוטו ניסו לפתח איתי שיחה, אבל לא היה לי מצב-רוח. ישבתי ובהיתי בנוף מהחלון, כשהרכב פנה והמוצב ניגלה מולי הרגשתי שאני רוצה לבכות שוב. נכנסנו פנימה והורדנו את הציוד שלי מהרכב . המפקדת שעומדת להיות המפקדת שלי והנהג עזרו לי לקחת את הדברים לחדר החדש שלי.

אחר כך התחיל בלגן שהעבירו אותי לחדר אחד ואז חזרה לחדר הקודם ואז שוב לחדר השני ואז חזרה לחדר הקודם...

כל מי שאמרתי לו שאני עוברת לפלוגה הזאת אמר לי שזאת פלוגה טובה, אפילו המג"ד המליץ לי עליה- בגלל זה עברתי אליה. אבל אני לא מחפשת פלוגה טובה, אני מחפשת את החברים שלי שנמצאים בפלוגה הקודמת.

לא עשיתי הרבה באותו היום, סידרתי מעט את הדברים שלי ואחר כך ישבתי לשיחת הכרות עם המכ"ית החדשה שלי. המיטה שלי הוצבה ממש מתחת למזגן בחדר, אבל המזגן מטפטף וכל המזרן והקיטבג א' שלי נירטב. עכשיו המיתה שלי נמצאת עדיין מתחת למזגן אבל רחוקה מעט מהקיר ככה שהמזרן והציוד לא נרטב.

יום למחרת קמתי מוקדם והלכתי לש.ג כדי לתפוס טרמפ' לחריף. המחלקה שלי הייתה אמורה לצאת מאוחר, אבל אני הייתי צריכה לנסועה לפגישה אצל הקבנ"ית. בסוף הפגישה איתה היא נתנה לי שתי משימות: לקרוא על מעגל שליטה פנימי וחיצוני ולכתוב מכתב לאבא שלי.

הלכתי לש.ג ומשם עליתי על טרמפ' לצומת הרוחות ועל אוטובוס לבאר שבע.

קיבלנו רגילה של שבעה ימים במקום יציאה של חמישה ימים וניצלתי אל כולה בפגישות עם חברים.

נסעתי לב"ש לפגוש חברה שלי ויום למחרת לירושלים כדי לנסוע עם חברה אחרת שלי, שבדיוק חזרה מחו"ל, לכותל ולעיר העתיקה. יצאתי ערב אחד עם ידיד שלי מגולני, עשינו סיבוב בכל נתניה כדי לגלות שאין שום בר פתוח, וחזרנו הביתה וביום האחרון יצאתי עם אותה חברה שחזרה מחו"ל לת"א.

עכשיו אני שוב בבית, אבל על זה אני אספר שבוע הבא שאני אצא את היציאה שלי (5 ימים!).

שבוע טוב לכולם.