תכלס בשביל זה קיימים הבלוגים, אבל היום לרוב האנשים אין זין לקורא חפירות ארוכות ולא כיף לשפוך את הלב ולהבין שאף אחד לא מקשיב.

אבל כשחייבים לפרוק חייבים לפרוק בין אם מישהו קורא או לא. אז אם נשארתם עד הסוף וקראתם-תודה ואם לא... אז לא.

אילת. היא נעלמה לי לשנה לחו"ל וכשחזרה החלטנו שאנחנו חייבות חופש. אז נסענו הכי רחוק שהארנק שלי איפשר לי- לשלושה ימים של חופש מוחלט. בלי עבודה, בלי מחשבות על העתיד או על ההשלכות למה שאעשה או לא אעשה בשלושה ימים האלו. רק אני והחברה הכי טובה שלי- החצי השני שלי.

ובצירוף מקרים מוזר, או לא כל כך מוזר, יומיים לפני הנסיעה הבחור מהעבודה אמר לי שהוא גם נוסעה, שבוע אחרי שניסה לחזור למיטה שלי- או להחזיר אותי למיטה שלו.

במהלך השלושה ימים האלו הוא ניסה שניפגש, דיברנו לא מעט בהודעות ובשלב מסויים החלטתי "למה לא?" מה שקורה באילת נשאר באילת.

ובמקביל היה את הברמן ההוא, שסיימנו את הלילה יחד בסקס סוער במיטה שלו ובצהריים התגלגלתי מהמיטה שלו אל המיטה שלי- מצטערת שכל מה שהוא בשבילי זה רק סטוץ ולא יותר- מדהים איך הרגש והמחשבה שלך על בן-אדם משתנים ככל שאתה מכיר אותו- ופתאום מסתם ברמן זיין גליתי שהוא חנון פריק ציני ומצחיק שאני יכולה גם סתם לשבת ולדבר איתו שעות, אבל מה שקורה באילת נשאר באילת.

ואז, כמה שעות אחר כך הגעתי אליך, הבחור מהמסעדה, מבלי שתדע שלפני רגע יצאתי ממיטה של מישהו אחר. ולמרות שאמרת לי שוב ושוב שאתה לא הולך עם אף אחת אחרת ושאתה רוצה רק אותי, אני לא מאמינה לך. כל כך הרבה כוסיות שיכורות בבקיני נמצאות בעיר הזאת, ולמרות שאני נראית טוב יש שנראות יותר טוב ממני.

היה כיף, כמו פעם, אבל הוא היה יותר טוב ממך. ואחר כך שכבנו עוד קצת במיטה וליטפת אותי... לאורך הצוואר מתעלם או לא מבחין בסימנים שהוא השאיר לי.

one night and one more time

thanks for the memories

even though they weren't so great

he tastes like you, only sweeter

one night, yeah, and one more time

thanks for the memories

thanks for the memories

see, he tastes like you, only sweeter

 יכולתי לשאול אותך שם, כשהיינו בין הסדינים, יכולתי לנצל את הרגע ושלאול מה לעזאזל אתה רוצה? אבל יש משהו בשתיקה שלנו שאני אוהבת ולא רוצה להרוס.

ציוני הפסכומטרי התפרסמו, כמובן שהם לא קרובים למה שהייתי צריכה, אבל לא צפיתי ליותר מדי. המשכתי לעבוד בשתי עבודות, למדתי אולי שעה ביום... זה לא מספיק כדי להוציא ציון משמעותי בפסיכומטרי. 

"את יכולת להציא הרבה יותר." אמר לי אותו הברמן מאילת כשדיברנו על הלימודים והשאיפות לעתיד. לא יחסתי חשיבות רבה לציון הזה או לבחינה הזאת, אבל איכשהו כשהוא אמר לי את זה החשיבות המזערית שהיה לציון הזה בעיני התגמדה אפילו יותר.

בכל מקרה הציון מספיק למכינה קדם אקדמית ובעוד שבועיים יש לי שיחת יעוץ באוניברסיטה. ולמרות שחלפה לה כבר כמעט שנה ולמרות כל מה שעברתי- אני צריכה שם מישהו שיחזיק לי את היד. 

הוא לומד שם, בניין ליד ואני מפחדת לראות אותו. עברתי כל כך הרבה, אני כל כך שונה מאז, עבר כלכך הרבה זמן...

 אני חייבת את האוניברסיטה הזאת בגלל המסלולים שמוצעים בה, מסלולים שיתרמו לי בהמשך הלימודים, אבל אני מפחדת להתקל בו, אני מפחדת שהכל יתפרק לי בין הידיים.

אני לא מתכוונת לוותר על העתיד שלי בגלל בן- אדם אחד, אבל אני דיי בטוחה שהחודשים הראשונים לי לא יהיו פשוטים.

החיים שלי עומדים להשתנות שוב בקרוב, אני הולכת להעתיק את עצמי שוב לאזור מגורים אחר, לשנות מסגרת, לשנות אורך חיים. אני רק מקווה שהמזל ישאר איתי ולא יחמוק בין האצבעות.

 וגם עוד קצת חוסן נפשי יעזור לי.

 עד הפעם הבאה