אין אמת, עלינו ליצור אותה

"אני רוצה לספר לכם סיפור יפה.

איש אחד קיבל כלב ואהב אותו מאוד.

הכלב הלך איתו לכל מקום,

אבל האיש לא הצליח ללמד אותו לעשות שום דבר

מועיל.

הכלב לא היה מוכן להביא דברים או להושיט יד

או לרוץ או להגן או לעמוד על המשמר.

הכלב רק היה יושב קרוב אליו ומתבונן בו,

תמיד באותה הבעה לא מובנת.

'זה לא כלב, זה שועל', אמרה אשת האיש.

'רק הוא נאמן לי', אמר האיש.

ואשתו מעולם לא דיברה איתו שוב על הנושא.

יום אחד לקח האיש את הכלב איתו במטוס פרטי

ובעודם טסים מעל להרים המושלגים

השתתקו המנועים

והמטוס נקרע לגזרים בין העצים.

האיש שכב שותת דם,

פיסות מתכת קטנות שיסעו את בטנו,

אד עלה מאיבריו הפנימיים לאוויר הקר,

אבל הוא היה יכול לחשוב רק על כלבו הנאמן.

האם הוא חי? האם נפגע?

תארו לכם את רווחתו כשהופיע הכלב

והביט בו באותו מבט ידוע.

אחרי שעה רחרח הכלב את בטנו השסועה של האיש

והחל למשוך החוצה מעיים וטחול וכבד

ולאכול אותם,

ובכל אותו הזמן הוסיף להביט בפניו של האיש.

'תודה לאל' אמר האיש.

'לפחות אחד מאיתנו לא יגווע ברעב'".

-מתוך "ילדי המחשבה" מאת אורסון סקוט קארד.

קחו רגע להרהר במה שקראתם, אם יש לכם מה להגיד על הסיפור תכתבו את זה בתגובות