אין אמת, עלינו ליצור אותה

בני האדם לא שווים. אני אפילו לא חושב שאפשר להשוות אותנו. אנחנו לא יכולים לדמיין את תפיסת העולם של אדם אחר. אפילו את זאת של אלו שהכי קרובים אלינו אנחנו לא תמיד מבינים.  אנחנו לא יכולים להבין באמת אחד את השני. אי אפשר באמת ללכת בנעליים של מישהו אחר ואי אפשר להיות במקומו. כי אם נהיה במקום מישהו אחר נעשה את מה שהוא עשה. לכולנו יש מסלולי חיים שונים, ולמרות שאפשר למצוא קווי דמיון תמיד נהיה שונים מאחרים.

לא שזה דבר רע, הבעיה שהשוני וחוסר ההבנה תמיד גורמים לשנאה וכעס. זה חלק מהטבע שלנו לפחד ממה שאנחנו לא מבינים. אנחנו מקנאים באנשים שמצליחים יותר ומרחמים על אלו שמצליחים פחות. אנחנו שופטים את כולם, חושבים שכולם חושבים כמונו, למרות שאנחנו יודעים שזה לא ככה, אנחנו חושבים שכולם רואים את מה שאנחנו רואים. לא רק שזה לא נכון, לפעמים אנחנו אפילו לא מסתכלים על אותם דברים. אולי כולנו חיים באותו עולם, אבל לכל אחד יש מפה אחרת. אולי יש מציאות אחת, אבל אנחנו אף פעם לא רואים את המציאות כפי שהיא. הגנים שלנו, הסביבה שלנו ואפילו הרגשות שלנו באותו רגע יכולים לגרום לנו לפרש את המציאות בצורה אחרת.

מחקרים מראים שכאשר מורים מצוברחים בודקים עבודות של תלמידים הם נותנים ציונים נמוכים יותר משל מורים שנמצאים במצב רוח טוב. לא סתם אנחנו חיים בתרבות שמעודדת חשיבה חיובית ותמיד להסתכל על הצד החיובי, כי אנחנו רואים את מה שאנחנו מאמינים בו. אנחנו מאמינים שאנחנו רואים את מה שאנחנו רגילים לו. ברגע שאתה מתחיל ללמוד נהיגה אתה רואה המון מורי נהיגה,  או כמו ברגע שאת בהריון את רואה המון נשים בהריון. ככה זה, אנחנו רואים את עצמנו בעולם החיצוני שלנו, הגישה שלנו לחיים היא הדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות.

חשוב לדעת את זה, חשוב לדעת שכל אדם יש השקפת עולם שונה. שני אנשים שרדו את השואה. אחד יכול להתחיל להאמין באלוהים והשני ינטוש את האמונה הדתית שלו. אחרי שנפנים את זה נוכל באמת לחיות ביחד עם בני אדם אחרים.

הרוע הגדול ביותר הוא אדישות. רוב האנשים לא פוגעים בכוונה באף אחד אחר, אנחנו מרוכזים בעצמנו יותר מדי. אנחנו פוגעים, מעליבים או לא מתחשבים באחרים פשוט מתוך אדישות לצרכים שלהם או לתפיסת העולם שלהם. אם נלמד להגיש עזרה לאנשים אחרים גם אם בלי שיבקשו, לשאול את עצמנו אם אנחנו אולי פוגעים במישהו אחר. אני לא טוען שאנחנו צריכים לחיות למען אחרים ורק בסוף לדאוג לצרכים שלנו. אני אומר שצריך לדעת להתחשב גם באחרים. בנוסף לעצמנו.

ואולי אם כל אחד מאיתנו יעשה דבר אחד טוב למען מישהו אחר, נוכל כולנו להפוך את העולם למקום טוב יותר, גם אם רק קצת טוב יותר.