מתקופת רומאו ויוליה ועד לסיפור על רוס ורייצ'ל לא הפסיק המין האנושי באובססיה שלו לסיפורי אהבה. סיפורים שיוצרים אשלייה כלשהי לגבי המציאות, שיום בהיר נפגוש לפתע את הנפש התאומה שלנו, נתאהב ונתחתן וביחד נחיה לנצח מאושרים. הסיפור מציג רק את המרדף אחרי האהבה, אבל אף פעם לא איך מתמודדים איתה, הורגלנו להאמין שאחרי שנמצא אותה הכל יסתדר ויהיה מושלם, אבל אף סיפור לא מציג איך הרסנו את הקשר או איך האדם השני פגע בנו, אף אחד לא מספר כמה זה קשה לאהוב.
אם תשאלו אותי לא קיים 'אחד' שמתאים לנו בדיוק, גם אם כן, הסבירות שהוא חי באותו אזור כמו שלנו ומדבר את השפה שלנו היא אפסית. לא, יש הרבה אנשים שמתאימים לנו ושביחד איתם נוכל להיות מאושרים.
אין לנו יעוד או גורל להיות עם מישהו ספציפי, אני מאמין שהכל עניין של עיתוי, לפעמים פגשנו את האדם הנכון בזמן הלא נכון והכל נהרס.
לפעמים אנחנו לא נמצאים במצב הנכון לקשר, לפעמים האדם השני ולפעמים שנינו.
כל אחד מחפש וצריך משהו אחר מהאדם שאותו הוא אוהב ומה שטוב לאחד לא בהכרח טוב לאחר. לרובנו נשבר הלב הרבה פעמים עד שמצאנו מישהו שמתאים לנו, למרות שישנם מעטים שהאהבה הראשונה שלהם הייתה גם האחרונה.
בסופו של דבר, אם לא נתייאש, ונמשיך לחפש נצליח למצוא מישהו שנוכל לאהוב.
הסיפור לא יסתיים שם, נצטרך לדעת לכבד, להתחשב, להבין ולהמשיך לטפח את הקשר, אבל כמו שאתם יודעים, על זה אף אחד לא אוהב לדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
