אני עומד למות.
אני בטוח שלרגע חשבתם שזה נורא דרמתי, אבל אז הבנתם שגם אתם עומדים
למות יום אחד, אז תנו לי להתחיל מחדש. אני עומד למות בקרוב.
בעצם, גם זה לא טוב. קרוב זה יחסי מדי. לו הייתם בני אדם 'קרוב'
פירושו ימים ואולי שעות. אך לו הייתם פלנטה 'קרוב' יכול להיות גם אלפי שנים.
אז אני אנסח את עצמי מחדש, אני עומד למות תוך כמה דקות ספורות.
אתם בטח שואלים את עצמכם מי אני, אז ככה: בהתחלה הייתי אפס, כמעט
כלום, אבל לאט לאט בניתי את עצמי עד שלא יכלו עוד להתעלם ממני, נהפכתי לענק. כוכב,
ככה הם קראו לי. לא עשיתי משהו מיוחד, אבל הייתי עצמי, ויש שיגידו שכל כך מעט הם
עצמם, שלהיות עצמך זה כבר מיוחד. לא אהבתי
להיות במקום אחד, אז הסתובבתי, ראיתי עולם. בכל מקום שהגעתי נתתי לאנשים אור
ותקווה, אנשים חייכו כשהם פגשו אותי, כאילו חיכו רק לי כדי להצליח.
מהר מאוד הפכתי להיות של סמל תקווה. אנשים היו מדברים עליי כאילו אני
מרכז העולם, אבל אני? אני רק הייתי אני ולא היה בזה שום דבר מיוחד.
עד שיום אחד מצאתי אהבה . איטלקייה בשם סטלה. או, סטלה.. היא האירה את
חיי, מדהימה ביופייה, הייתה לה אישיות כל כך זוהרת. היינו מדהימים ביחד, סטלה
ואני, אך כמו כל דבר טוב בחיים- גם הקשר שלנו הגיע לסופו. אתם מבינים, סטלה גססה
כבר שהכרנו ו..
ותבינו לבד מה קרה..
החיים בלעדיה לא היו אותו הדבר, אך
המשכתי להיות אני. הזמן עבר, המשכתי להסתובב ולפגוש אנשים חדשים, אבל זה לא
היה אותו דבר. השגרה תפסה אותי ולא ידעתי מה לעשות.
אני לא אשקר לכם ואגיד שמצאתי פתרון, אולי לו היה לי עוד זמן הייתי
מצליח, אבל אנחנו כבר מתקרבים להווה אז
כדאי שאמשיך בסיפור.
אחרי תקופה לא קצרה יחסית התחילה הנפילה שלי. אני לא יודע מה גרם לה,
אולי זה הדיכאון שגרר אותי למטה, אבל בכל מקרה התחלתי ליפול.
עכשיו, הייתם מצפים שאנשים שהכירו אותי היו מנסים לעזור לי, אבל לא.
כל מי שראה אותי לא שאל מה קורה איתי, אלא התחיל לבקש ממני דברים, כאילו שאני יכול לעזור
לו! ולא משנה לאן הלכתי, בני האדם האלו לא הפסיקו לבקש ממני דברים, אז כמו שהבנתם
כבר, פעם נתתי להם אור, אבל עכשיו כשאני גוסס, אני לא סתם כוכב, אני כוכב נופל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
