אין אמת, עלינו ליצור אותה

דמיינו אדם בבית משוגעים. כל יום הוא יוצא מהתא שלו, אוכל, שותה, הולך לשירותים, עובד, מתקלח,אוכל וחוזר לישון. כמובן שהוא מדבר עם אנשים, מספר לו מה עבר עליו, בדרך כלל דברים די דומים למה שהם עברו, הם מבינים אותו והוא קורא להם חברים. אם יש לו מזל הוא יימצא אדם אחר(אולי ממין אחר משלו, אבל לא בטוח) שאותו הוא יאהב כמו שהוא אוהב את עצמו והם יישארו ביחד כל עוד הם מאושרים. אלו החיים שלו, עד שהוא מת.

אז נחשו איך קוראים לבית המשוגעים הזה? כדור הארץ.

כולנו חיים בבית משוגעים וחולקים את אותו שיגעון. חיים את אותה השגרה, את אותם החיים, עושים כל יום אותו דבר:  חיים במטרה  להעביר את הגנים שלנו הלאה, חלקינו אפילו לא מודעים שזאת המטרה שלנו, ואז אנחנו מתים. פסיק בהיסטוריה האנושית. נעלמים כאילו מעולם לא היינו.

כבר  לפני אלפי שנים ידעו את זה. אין לי מה להוסיף. אני פשוט אצטט את מתוך מגילת קוהלת:

"דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.    וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו שואף זורח הוא, שם.  הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח.   כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים שם הם שבים, ללכת.  כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע.   מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא:  כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו. אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרוןעם שיהיו, לאחרונה."

אז תחיו, כאילו יש לזה משמעות כלשהי, תנסו למצוא כמה רגעי אושר בחיים חסרי כיוון. החיים הם לא עצובים ומדכאים, אבל הם גם לא עילאים ומלאי תקווה, הם פשוט חיים. הם לא כמו נהר ולא כמו  ספר, הם לא כמו אופניים ולא כמו מלחמה. הם לא כמו שום דבר. החיים הם הזייה של כמה קופים פסיכים  בבית משוגעים ענקי שנקרא כדור הארץ.

אני אוהב לנסח פתגמים כאלו, אז הבאתי רשימה של משפטים שאני הכנתי:

1. לא כולם ראויים לאמת, הרוב לא יידע מה לעשות בה בכל מקרה
2. אדם חכם מאושר למרות האמת
3. העולם החיצוני משקף לנו את העולם הפנימי שלנו
4. אנשים שמרחמים על עצמם לא זכאים לחמלתם  של אחרים
5. כישלון זה לא התוצאה, זאת הדרך להצלחה
6. אף אחד לא צריך פסיכולוג, כולם צריכים חבר
7. חבר טוב רואה אותך כמו שאתה באמת ולא כמו שאתה נראה
8. מעניין- משהו שונה שלא מעורר שנאה ופחד, אלא סקרנות.
9. הדבר המדהים ביותר בבני אדם הוא שהם לא יודעים כמה הם מדהימים.
10. תעשו מה שבא לכם בחיים ואם מישהו לא אוהב את זה שילך להזדיין. ככה שניכם תיהנו
11. לפעמים נדמה לי שהגבול בין צביעות לנימוס הלך לשירותים ולא חזר
12. הרבה יותר קשה לשבור מחסום פסיכולוגי. אם אתה לא רואה מה עוצר אותך, זה כנראה אתה.
13. לכל אחד יש קווים שהם הגבולות שלו, קחו את הקווים האלו ותלמדו לקפוץ איתם חבל.
14. אם בני אדם היו רוצים להיות מאושרים ולא רק להרגיש טוב עם עצמם, העולם היה שונה.
15. החיים הם משחק, ומי שמפחד להפסיד לא יכול לנצח.
16. החיים הם ניסיון לאזן בין הרצון להיות אדם טוב לבין הרצון להיות מאושר
17. בני אדם מנסים לגרום לאחרים לחשוב שלא אכפת להם מה אחרים חושבים. זה די משעשע האמת, אנשים מחפשים אישור חיצוני לכך שהם לא צריכים אישור חיצוני.
18. כולנו קצת עבדים בסופו של דבר. לא משנה אם זה לרצונות ולרגשות שלנו, לאנשים חזקים מאיתנו או לאלו שאנחנו אוהבים. זה נוח להיות עבד.
19. אל תשמרו על אלו שאתם אוהבים שלא יפגעו. תעזרו להם להירפא כשהם נפגעים. הכאב הוא המורה הטוב ביותר, תכניסו אותו הביתה ותנו לו ללמד את ילדכם.
20. אלו שנפגעו לומדים לא להיפגע שוב ומסתגרים מהעולם. הם יברחו מהכאב והדבר רק יחזק אותו. כי אי-אפשר לשנות את מה שאתה מסרב להתעמת איתו.
21. אלו שנרפאו לומדים איך להיפגע ולהמשיך לחיות. הם מעריכים את הכעס והעצב, שכן הם היחידים שגורמים לשינוי בחייהם.
22. רק אחרי שאתה נופל ופוגע בקרקעית יש לך ממה לדחוף את עצמך למעלה. אף אחד לא ירים אותך, אבל הרבה יושיטו לך ידיים. תפוס אחת ותדחוף את עצמך למעלה
23. אנחנו תמיד משקרים לעצמנו. המטרה היא לעבור בין השקרים כמה שיותר מהר, כדי שלא נתחיל להאמין בהם. ברגע שהאושר תלוי בשקר, אנחנו הופכים לאומללים.
24. כדי לשמוע רכילות אתה צריך לרכל, ובכל מקרה זה אלו רק השקרים שאנשים קטנים מאמינים בהם.
25. בני אדם יכולים ללמוד רק מניסיון שלהם, כל דרך אחרת שבה ינסו היא שינון. הם ידעו את זה, אבל אף פעם לא יאמינו עד שזה יקרה להם גם.
26. אם תהיה שלם עם המעשים שלך, לא יפריע לך שיצחקו עליך. לא יהיה שום דבר מביך.
27. המצב בעולם לא נעשה גרוע יותר, אלו אמצעי התקשורת שהפכו לטובים יותר. אנחנו חיים בתקופת שיא של האדם ובכל זאת אומללים כמו פעם. תעריכו מה שיש לכם
28. עלי דשא שונאים את הפרחים כי הם מיוחדים, ובו-זמנית הם מנסים להיות פרחים בעצמם.
29. תאמין באנשים ותעזור להם להצליח, במידה מסוימת הניצחון שלהם הוא הניצחון שלך.
30. לא מבין גברים שמשקרים בשביך להשיג סקס. לא תרגישו טוב יותר עם עצמכם אם תמצאו מישהי שתאהב אתכם כמו שאתם
31. המטרה היא לא להצליח, המטרה היא לנסות. הצלחה היא תוצר לוואי של הרבה ניסיונות. מי שלא מנסה, לא טועה, לא משפר, לא מתקדם ולא מצליח. רק תנסו!
32. אל תפחדו מאנשים ששופטים אתכם, הם בסך הכל מפחדים לשפוט את עצמם. הם מקטינים אחרים כדי להרגיש גדולים. רחמו עליהם,כי אפילו את עצמם הם לא אוהבים
33. אנשים שונאים את מה שהם לא מבינים. מפחדים ממה שהם לא רגילים. הם קוראים לזה מוזר ושונה. אני קורא לזה קדמה, חדשות והזדמנות.
34. מה שהופך גאון למשוגע ושהופך חזון לשיגעון הוא קיבעון הסובבים אותם. הענק רואה את האופק והגמדים את הארץ, הם לא יוכלו לראותו גם רק להאמין שקיים.
35. איך הגענו למצב ש"כלב" זאת מילת גנאי? הוא היחיד שמסוגל לאהוב בני אדם אהבה חסרת תנאים. רק הכלב מקבל אותך כמו שאתה.
36. ידידה שלי מחפשת מישהו שיש לו 18 ואני לא מתכוון לגיל.
37. לא הכל לטובה. זה שקר של אנשים חלשים כדי להתמודד עם המציאות. אבל לפעמים אפשר להרוויח גם מהסבל ולא רק מהאושר, כי רק שאתה סובל אתה יכול להשתנות
38. הדבר הכי קשה והכי מועיל בחיים שאדם יכול לעשות זה לאהוב את עצמו. להיות שלם עם עצמו ולא לשנוא או להתבייש בשום דבר שהוא עושה. רק ככה החיים קלים
39. כשאני רואה כמה אנשים שמחים אחרי שיצאו חכמים יותר ממני אני מבין כמה הם מעריכים אותי. ניטשה צדק שאמר שהאויבים שלנו מעריכים אותנו הכי הרבה.
40. כולם מפחדים, המצליחים פועלים למרות הפחד וכל השאר יחפשו סיבות להצדיק אותו.
41. מסתובבים בעולם אלפי מלכים ערומים, אל תפחדו להיות היחידים ששואלים למה.
42. גם אם אנחנו מבינים את הצד האחר, זה לא אומר שהוא חף מפשע.
43. פחד זה הדבר הזה שמצחיק אותך אחרי שהתגברת עליו
44. לדעת שגרמת למישהו לצחוק, הדרך הכי פשוטה לאושר.
45. "נעשה ונשמע". קודם תתנהגו כאילו אתם מאמינים בעצכם, האמונה תבוא בעקבות המעשים.
46. יש אנשים שלא יודעים לעשות משהו, או שהם גרועים בו וויתרו על האמונה שהם יצליחו להשתפר, אז הם גאים בחיסרון שלהם. שהופך אותם למיוחד.

אשמח לשמוע את דעתכם

הוא יצא מהבית והתחיל ללכת. תוך כדי הליכה ברחוב החשוך למחצה הוא דחף את האוזניות הישנות לאוזניו והתנתק מהעולם. עכשיו זה רק הוא והמחשבות שלו. בדרך כלל הוא לא הקשיב למילים ורק נהנה מהמנגינה. אבל לאחרונה הוא הבין שכל שיר מעביר מסר, ואם יתרכז מספיק אולי יוכל ללמוד משהו חדש. הוא ניסה להקשיב, לגלות מעין פילוסופיה חדשה או רעיון מקורי שכבר לא שמע קודם, אבל  הוא נכשל. ככה זה בחיים, לפעמים אפשר להנאות בלי לחשוב יותר מדי על המשמעות של דברים.

 הוא נאנח והמשיך ללכת, הפעם מתנתק גם מהמוזיקה, מתרכז בעצמו. הוא אהב לשעשע את עצמו בדימויים ומחשבות, הזמן עובר מהר יותר ככה. "איפה אני?" שאל את עצמו.

התמונה האפלה של הרחוב הריק נחשפה לעיניו החומות – העיניים שאף פעם לא הפסיקו לשאול ולחפש– העניקה תשובה לשאלה ששאל את עצמו קודם לכן. הוא הלך, בלי כיוון מדויק. אף פעם לא יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה. כנראה שזה פשוט הטבע שלנו,חשב. כולנו מגששים ברחוב החשוך של החיים ומנסים למצוא כיוון, מטרה כלשהי.

חיים בחושך מוחלט וממציאים סיפורים כדי שנוכל להאמין בהם. סיפורים שיתנו לנו מטרה או איזו שהיא משמעות. כמו פרפרים שנמשכים לאור הראשון שהם רואים, עפים חסרי אונים ביקום כל כך גדול ואז מתים, לפני שמספיקים להבין מה קרה. הפנס הרחוב שמעליו נכבה. הוא קפץ, מפוחד קלות. השערות על העורף שלו סמרו. הוא נשם נשימה עמוקה, תוך כדי שהמוח שלו כבר קלט שאין ממה להילחץ  הוא המשיך ללכת. הוא חייך לעצמו וצחק על עצמו שפחד. רגע לאחר מכן התחרט שצחק, הוא יודע שזה פשוט אינסטינקט שהאבולוציה העניקה לו, חיות שנשארות אדישות לשינויים כאלו פשוט לא שורדות. אולי זה קצת עצוב לחשוב ככה, סיפר לעצמו. כל מה שאנחנו חושבים, מרגישים ומבינים, כל מה שאנחנו הוא תוצאה של התפתחות עיוורת. אפילו אהבה,הדבר היחידי שהוא עדין מאמין בכוחו, קיים רק כמנגנון הישרדותי. אבל אנחנו לא יכולים להתכחש לדחף הביולוגי שלנו, זה שאנחנו מבינים את הקסם, לא הופך את המופע לפחות מרהיב. להפך, הוא רק מראה את עוצמתו. הוא שוב נאנח, הסתכל על השעון שלו, שהראה שעה לא-סבירה לשום פעילות חוץ מקיום והמשיך ללכת באותו רחוב אפל.

הוא תפס את עצמו משקר לעצמו וחייך. אותו חיוך, שהיה מעלה על פניו  כאשר גילה משהו חדש או מסקרן, חיוך חצי זדוני, חצי תמים. החיוך שאנשים אהבו ופחדו לראות בו-זמנית. כל מה שאמרתי עכשיו, גם זה היה סיפור. סיפור שאני מספר לעצמי. אני לא יודע בוודאות כמה הוא אמיתי, אם האמת קיימת בכלל או לא, אבל אני מאמין בו. הסיפור נתן לנו משהו, תחושה שאנחנו יודעים משהו, לא מטרה, אבל כיוון. מושג כלשהו על העולם.

רוב האנשים מקבלים את הסיפור מההורים שלהם או מהחברה שבה הם גרים ונשארים איתו עד סוף חייהם. משנים פרט אחד או שניים, אבל נשארים נאמנים לעלילה המקורית. אבל הם מטומטמים, מוותרים מראש למחסום הפסיכולוגי שהחינוך הציב להם, אפילו לא מודעים לקיומו ולא יודעים שאפשר להחליף בין הסיפורים, אפילו רצוי. זה חשוב למצוא סיפור כלשהו להאמין בו, אבל יותר חשוב להקשיב לסיפורים שונים, להשמיע את שלך ולקבל את העובדה שלכל אחד יש סיפור משלו. ואם אתה ממש מוכשר אתה יכול אפילו להמציא סיפור חדש, כזה שאף אחד לא חשב עליו קודם.  כאשר הידע שלך משתנה אתה נדרש להחליף את הסיפור שלך גם אם זה סיפור עצוב יותר.  האירוניה, חשב לעצמו ,בפעם האחרונה, שגם זה סיפור.

ככה המשיך ללכת, באותו רחוב אפל של חייו, כמו פרפר קטן שמנסה לברוח לשווא מהמוות, עד שהוא ראה את האור ובלי להבין מה קורה הוא מת.