אני לא יודעת עד כמה זה קשור לנושא החם...
אבל אצלי באסוציאציות הקטע עלה מייד לראש!
תהנו :)
12 בלילה ואין שום נפש חיה ברחוב.
כולם כבר מזמן הלכו לישון.
זה עוד חור נידח בקצה הארץ ללא שום מועדון.
היא עטתה על עצמה חלוק לבן ודק עם כפכפים.
יצאה החוצה אל הקור המקפיא. אך זה לא היה אכפת לה.
היא לא התייחסה לכלום. רק למטרה שניצבה מולה.
היא פסעה צעד, שניים, שלושה...
ולפניה עומדת תיבת הדואר הכסופה והקטנה,
הדגל האדום מורם, ספק בגאווה ספק בבושה.
את זה היא עוד מעט תדע.
היא הוציאה מכיסה מפתח עדין ומוכסף.
וכבר השחילה אותו למקום המיועד.
3 יריות פילחו את האוויר,
בדיוק כמספר הפעמים שהשעון הגדול צלצל חצות. דינג-דונג.
היא התמוטטה ארצה ומסביבה הכל שטט דם. הדם שלה.
האיש יצא מהמכונית השחורה והוריד מפניו את המסכה.
סובב את המפתח במנעול. קליק.
והוציא את המכתב במעטפה הלבנה. ׳למיס קליין׳
כמה אירוני. זה הרי שם משפחתו. זו הרי אשתו.
אותה אחת שהוא אהב בכל ליבו ומאודו.
אותה אחת ששבתה את ליבו באותו יום בהיר.
כאשר לא נכנעה לקסמיו.
אולי זאת רק הייתה מטרה? להשיג אותה?
או שזאת הייתה אהבת אמת? כמו בסרטים?
הוא רכן אליה ונשק לשפתיה בפעם האחרונה.
נשיקה ארוכה שלא רצה שתסתיים.
כן! הוא הרגיש את אותה מערבולת.
הוא אהב אותה ועדיין אוהב.
אותם פרפרים בבטן כמו בפגישה הראשונה.
אז למה הוא היה צריך להרוג אותה?
למה לא חשף את זהותו האמיתית בפניה?
למה האושר הראשון בחייו נגמר כך?
האם הוא באמת רובוט כמו שחברו אמר?
או שהוא פשוט מפחד מהאמת?
אם זיהיתם את הקטע- זה בסדר גמור :)
לא העתקתי אותו חח פשוט פעם היה לי בלוג כאן...
אוהבת ♥♥♥
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: