its fucking embarrassing how good i look some days

בימים הראשונים הלך נפלא, באמת, ספורט עשיתי, אכלתי בריא ויפה, הייתי אופטימית, תיעדתי כל יום כאן. זאת לא הבעיה שלי, אני יודעת איך עושים את זה. אבל כל פעם, בכל דבר שאני עושה, אני לא מסוגלת להתמיד. אני תמיד מתחילה מצויין, יודעת מעולה ועושה הכל 'ביי-דה-בוק' (ובנינו לבין עצמנו, אם מגיל שש אני נחשפת לכל המגוון הרחב של הקונספירציות והדיאטות השונות, כבר יש לי ניסיון אמיתי ולא על פני השטח), אבל איפשהו בדרך, בום - אני מפסיקה. ואז יש את המשפט המוכר 'טוב, היום אני אחגוג ומחר אני אתחיל!', ואז זה הולך ל'אבל כבר התחלתי את היום הזה לא טוב, נעשה את זה מחר כמו שצריך' ועוד רבים ואהובים מאלה. אז אני לא אוכלת טוב, אני לא עושה ספורט, אני לא נשקלת ואני לא מתעדת. אני מתביישת. מאוד. 

ומחר אני לא אהיה בבית. אז מחרתיים נתחיל?