שבוע 1!
אתגר שבועי: תבחרי מאכל לא בריא/הרגל לא בריא אחד שיש לך (למשל ממתיקים מלאכותיים, שוקולד, אכילה אחרי 8 בערב, לא לאכול ארוחת בוקר...). המטרה שלך היא 7 ימים לא לאכול/לעשות את זה.
ההרגל הלא בריא שלי כרגע הוא לנשנש אוכל מהצלחת של אחי. כמו שהזכרתי כאן בעבר, אני שומרת על אחי בן החמש למשך עשרה ימים כאשר אמא שלי נמצאת בחול, אבל אני שומרת עליו בלי שום קשר כמעט כל יום. אחי הוא מאוד מאוד רזה ולא אוכל כמעט בכלל, אז חייבים לסדר אותו שיאכל, תחרויות, אתגרים, חליקה... כל הדברים האלה אומרים שאני מעורבת בצורה מאוד אקטיבית בהכנה ובזמן האכילה וזה נורא מפתה ואני פשוט חוטפת כל מיני דברים מהצלחת שלו. זה המטרה שלי השבוע, לא לנשנש מאחי. או בכלל, אבל זה קורה רק אז.
יום 1: מה הגובה שלך, מה המשקל הנוכחי שלך, וכמה את מקווה שתשקלי עוד 60 יום? (תהיי ריאליסטית)
אני לא מדדתי את עצמי כבר המון זמן, וכשכן אני לא ממש חושבת שעשיתי את זה נכון. מהמדידות הקודמות אני מניחה שאני משהו בין 167-170 ס"מ. כנל גם המשקל. הפעם האחרונה שנשקלתי הייתה לפני כמעט שלושה שבועות והייתי 82.8, ואכלתי המון המון ובעיקר שטויות אז אני עליתי ואני פשוט מניחה שאני נמצאת בנקודת ההתחלה הקודמת שלי גם משנה שעברה, שזה 84 קילו. אני מקווה שאני אשקול 73 קילו בעוד 60 יום, ואני יודעת שזה לא כזה ריאליסטי אבל גם בגלל שאני גדולה הגוף שלי יסיר את הקילוגרמים הראשונים בקלות יחסית, ואני בטוחה שבעזרת ספורט ודיאטה נכונה אני כן מסוגלת להגיע לשם לפני תחילת הלימודים. כמובן זה לא היעד הסופי שלי, שהוא איפשהו בין ה67-63 קילו, אבל זה נורא תלוי באיך אראה באותו זמן וכמובן איך ארגיש ביחס לגוף שלי. בנוסף אני גם רוצה להבהיר שאני לא מתכוונת לסיים את המסע שלי לבריאות במשקל מסויים, ומתכננת להמשיך לסוק בספורט ואכילה בריאה גם כשאגיע למשקל הרצוי, אבל נעבור את הגשר כשנגיע אליו, לא?
מה אכלתי?
- צנים מלחם שחור עם ריבה וקוטג'
- כוס קורנפלס אלופים של תלמה עם כוס חלב 1%
- חצי פיתה אירעקית עם לבנה ועוד משהו שאני לא זוכרת איך קוראים לו (שאכלתי מאחי)
- חזה עוף ושש חתיכות אבטיח
- סושי. המון.
ספורט!
- 30 סקוואטים
היום הלך לי די גרוע. היינו בחוץ כל היום, זאת אומרת שלא ממש הספקתי לעשות ספורט ובכל זאת אני מתכננת לא לוותר ולעלות עוד חצי שעה על ההליכון, אבל זה גם אומר שלא ממש הייתי בשליטה של מה שנכנס לי לפה. כשאחי נתן לי את חצי הפיתה העיראקית עם הלבנה שלו, כי הוא כבר לא רצה, לא תכננתי בכלל לאכול אותה. וסושי. כמעט כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגלת לעמוד בסושי, במיוחד עם סלמון ואבוקדו, וגם אם אני מתפוצצת אני אמשיך לדחוף אותו לפה. קרה מה שקרה, ונראה כי יש לי בקירוב שתי קילו סושי מתערבבים לי בקיבה. אז מה שאני אעשה זה אנסה למתן את עצמי קצת מחר, להמשיך עם הדיאטה עם ראש למעלה וגישה חיובית. לכולם יש טעויות, במיוחד בקרב סושי.
בכל מקרה, אתמול כתבתי את זה אבל אולי ראיתם או שלא, וגוגל כרום הנהדר החליט לקרוס ולקחת איתו את הפוסט היקר שלי. אז ככה, אבא שלי פריק של בריאות וספורט (כבר כמעט שנתיים-שלוש) וכשסיפרתי לו שאני עוש סקוואטס, הוא אמר שאין צורך. הוא הסביר לי שזה לפתח שריר ולעצב אותו, מה שאומר שזה בעצם מנפח את השריר ואיתו א האזור הכללי, אך לא די בכך - כי ברגע שמזניחים את האזור הזה השריר יתנוון במהירות מה שיצור מה שנקרא התופעה המצערת של 'מידלדל'. מראש ידעתי שאני לא מעוניינת לפתח שרירים ולהתרכז אך ורק בשריפת שומנים כרגע, אבל נראה כי טאמבלר כל כך מעריץ את הסקוואטס שאני אל יכולה לוותר על זה אם זה כל כך חשוב. מה גם, שזה מעגל את התחת שזה אחלה, אבל יחד איתו את הרגליים שזה לא אחלה בכלל, וגם קראתי איפשהו שזה התנועה ששורפת הכי הרבה קלוריות. לא יודעת אם להאמין לזה או לא, אז אולי אני אמשיך רק בקצב הזה בלי לעלות עד שאמא תגיע בחזרה. אבא אמר שכרגע כל מה שאני צריכה זה פעילות אירובית, והוא צודק, אבל הפוביה שלי מלעשות ספורט בפומבי היא גדולה מידי אז הפעילות האירובית היחידה שאני מסוגלת כרגע לעשות היא הריצה על ההליכון.
אגב ריצה, ואגב הלכיון, היום נפגשתי עם דודה שלי שנכנסה לדיאטה דומה לשלי (או שאולי קצת יותר פאנטית בריאות) לפני ארבעה חודשים, ואמרה לי שהליכה על ההליכון ובחוץ זה שתי דברים שונים לגמרי. היא אמרה שבהליכון יש את המוטיב שמסיע אותך, מה שכן גורם לך ללכת אבל לא מניע את כל השרירים שריצה רגילה מניעה, ושגם ההליכה בקו ישר על מסלול אחיד מפתחת שריר בצורה מסויימת וחלקית יותר, וברגע שאתה רץ בחוץ את מפעיל את כל הרירים על משטחים רבים עם עיקולים שונים. היא הוסיפה גם שהיא שנים הייתה על ההליכון והצליחה המון זמן ללכת אבל ברגע שהיא יצאה החוצה היא לא הצליחה שתי דקות מסכנות, מה שרק מראה שרמת הקושי אכן גדולה יותר וכן יש שוני. הכל נשמע לי די הגיוני, אבל כמובן יש לי את הבעיה הענקית שאני ענקית, ולא רק זה- אני מהמאדימות בטירוף, ומהמזיעות ביותר מה שעושה שילוב מנצח של גועל וסירחון. זה אולי אחד הגורמים היותר משפיעים על למה אני שנאתי ספורט ולא רציתי שום קשר במשך כל כך הרבה זמן, גם כשידעתי מה זה וכו'. אני גם לומדת בתיכון מחוץ לעיר ולא ראיתי אנשים מהעיר שלי המון זמן, אבל בשכונה שלי כל הילדים הולכים בעיקר ליסודי, חטיבה ותיכון ליד הבית והם מכירים אותי טוב מאוד, ועצם הרעיון שמישהו יזה אותי רצה בשטח הפתוח מזעזע אותי כל כך. לא רק שריצה בחוץ היא פחות מחושבת ובטח תיקח לי יותר מידי זמן. אז נפתחת בפני דילמה - להמשיך לרוץ על ההליכון, שזה בעיקרון ריצה לוקה, או להתחיל לרוץ בחוץ ולהביך את עצמי למוות.
(רואים על מה אני מדברת כשאני אומרת שטאמבלר מעריצים סקוואטס?)?
הלכתי להליכון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blob with a gob
נחמד לראות את העבודה שלי משתלמת! אולי אני עוד אהיה בקידומת של שבע לפני שאמא תגיע, או ביום הולדת שלי!
