תם ולא נשלם

אז פתחתי בלוג,

בתקווה שאוכל לכתוב כאן קצת.

לכתוב על עצמי, על החיים שלי, הרגשות שלי

אני לא ממש טובה בדיבורים, בגלל זה אני אוהבת לכתוב.

אחת מהשאיפות שלי שלי היא להיות מאושרת ושמחה, הייתי מאוד רוצה שזה היה חלק גדול מחיי, אך יש דברים שמשתלטים על החיים שלי, דברים שגורמים לשמחה להידחק לצד וגורמים לי להרגיש קצת חנוקה.

אין לי איזה סיפור טראגי לספר,

מי שיסתכל עלי מבחוץ בדרך כלל יחשוב שזכיתי בחיים מושלמים, יש לי משפחה מושלמת, אומרים שאני גאונה (אני לא חושבת ככה)

אבל מבפנים? מושלמת? לא ממש.

קוראים לי שחר,

אני בת 15 ו9 חודשים, שביעיסטית (כיתה י"א) 

כן, אני קטנה, כשהייתי בכיתה ד' החליטו להקפיץ אותי כיתה, אז באמצע כיתה ד' עברתי לכיתה ה'.

גרה ביישוב בדרום ארצנו הקטנה 

דתיה מבטן ומלידה, לא קיצונית- מה שנקרא כיפה סרוגה.

לומדת בבית ספר קטן ונחמד, רק בנות, אולפנה רק בלי פנימיה.

מדריכה (יש אומרים מסורה מאוד) בבני עקיבא- תנועת הנוער שבה גדלתי.

עד גיל 10 הייתי בת יחידה (לא כל כך כיף כמו שזה נשמע), ואז אימצנו את אחותי הקטנה שקטנה ממני ב-10 שנים בדיוק (אפילו אותו תאריך יומולדת), אחרי שנתיים וחצי נולד אחי הקטן.

אפשר להגיד שהחברים שלי מתחלקים ל 2 קבוצות (עד כמה עצוב שזה נשמע) - החברים מהיישוב שאותם אני זוכה לראות רק פעם בשבוע בקושי, והחברות מהכיתה (אני היחידה מהיישוב שהלכה לבצפר הזה, אספר בהמשך) שאיתן אני כביכול כל היום, אבל תכלס? אני לא.

יש לי מישהו, ידיד או קצת יותר או.. בקיצור זה מסובך :) (כן, למרות שאני דתיה) גם על זה אספר בהמשך.  

כל חיי, העמוסים ביותר, סובבים סביב הלימודים, והסניף (ככה קוראים אצלנו לבני עקיבא, כמו שבט אצל הצופים)

בין לבין אני אמורה גם לנגן קצת, חליל צד בהתמחות וגיטרה בתור תחביב, בתכלס? לא קורה.

אני פשוט רצה ממקום למקום, קמה ב6:00, ב7:00 אני כבר מחכה להסעה, 8:00 מתחילה לימודים, מגיעה חזרה הביתה ב18:00 במקרה הטוב, לומדת למבחן כלשהו ו/או עושה פעולה לחניכים ומסיימת את זה בסביבות 23:00.

אני מרגישה שאני טובעת, שאין לי אפילו שניה לעצמי, לשבת, להרגע קצת, לחשוב קצת מעבר ללימודים.

אני רוצה שהבלוג הזה יהיה תירוץ לשבת קצת ולכתוב.

ואני אשמח גם להכיר אנשים חדשים, לצאת קצת מהבועה שאני חיה בה :)

בתקווה שאנשים יכנסו לפה..(:

אז.. בהצלחה לי?

XOXO

snowhite