אני כותבת את כתיבת הבוקר שלי כאן כי זה יותר קל מלכתוב עם עט בואו נודה בזה הטכנולוגיה זה משו מדהיםםםם
אני רוצה לפרוק על אתמול
אתמול היה יום בסדר בסה"כ.
היה ממש כיף לראות את כל החברס. א' ואני התחבקנו חיבוק ממש כיף (חשוב לציין)
ר' ואני היינו הרבה יותר בסדר ממה שחשבתי אחרי שהוא שלח לי הודעה ממש מטומטמת ערב לפני...מה אתה עושה עליי מוב דוד יש לך חברה עדיין ואנחנו פאקינג בסטיז! אני מקווה שזה לא ירחיק אותנו עכשיו גם כי הוא הבסטי שלי וגם כי אנחנו הולכים באוגוסט למחזמר של רוקי...
למשל אתמול היה הרבה רגעים ביום שרציתי לשלוח לו הודעות אבל וויתרתי על זה כי זה הרגיש לי מוזר. ואז הבנתי כמה אנחנו מדברים.
אני מניחה שזה בסדר ושצריך לתת לזה יום יומיים
בהתחלה ממש כעסתי ודיי ירד לי ממנו ואז הבנתי שפיתחנו קשר ממש קרוב. אני מדברת איתו בוואטספ יותר מכל אדם אחר, אנחנו ממש פתוחים אחד עם השני ומדברים על הכל, יש לנו כימיה טובה וצחוקים...מבחינתי מצאתי חבר ואולי מבחינתו הוא ראה משהו מעבר. במיוחד שהוא חווה עכשיו משבר בזוגיות. אז כן הוא יצא לא סבבה, אבל קורה.
חוץ מזה אני יהלום קטן וחמוד מה שבכלל מסביר הכל...
אני סוטה מהנושא!
היה כיף לפגוש את כולם. הצלחתי להתרכז בהרצאות יחסית למרות שהיה קשה מאוד, הקשב שלי ירד נורא בחופשה הזו. אבל הצלחתי!!
גם כשהיה לי רגע משבר באמצע היום, בסוף ההרצאה יצאתי והלכתי לבד לקפיטריה של האליטיסטים שליד המשפטים. בדרך בכיתי לי דמעות ונתתי להכל לצאת. הבחור שהכין לי את הקפה היה חתיכי וחייכני וזה שיפר לי את מצב הרוח. הלכתי עם הקפה שלי והכריך הטבעוני המעפן לכיתה ושמעתי שירים והרגשתי טוב יותר. (פאקינג הקפה עלה פי 2 מהכריך נראה לכם הגיוני?????????)
לאחר יום הלימודים תכננתי ללמוד כל היום לבוחן שיש.
ואני לא מדברת על זה שתיכננתי הרבה דברים והכל ירד לטמיון. לא לא.
עשיתי מטלה אחת. בהפסקות ארוכות והסחות דעת מוגזמות.
ב6 חזרתי הביתה ובישלתי עם אוכל ודיברתי עם חברה טובה תוך כדי. זה היה מאוד נחמד.
מפה לשם הגיעה השעה 8 וידעתי שאני צריכה לתת פוש בלימודים ומשם הכל התחרבש.
הייתי ממש עייפה, ממש. אז היה קלאסי ללמוד קצת להתקלח ולישון. כמו אדם רגיל ונורמטיבי.
אבל משום מה החלטתי להשאר ערה עד 5 בבוקר.
לא וזה לא סרט טוב או בינג' שהחזיק אותי וכמובן שלא ספר כי הייתי נרדמת עליו.
לא שרתי עד אור הבוקר וזה לא מוזה שתקפה אותי לפתע. על אלה הייתי אומרת נו מילא, מוזה צריך לקדש תמיד.
סתם בלי סיבה.
ללא סיבה.
פשוט נתקעתי בלופ של אינסטגרם-פייסבוק-וואטספ-כתבות מפגרות באינטרנט על האם לחזור לאקס???
אני לא מחפשת ניחומים ושיגידו לי שזה בסדר, לא לא. אני לא כועסת על עצמי. מה שהיה היה, בזכות זה ישנתי שעתיים בלילה ואני מפספסת הרצאה עכשיו. באמת, לא כועסת.
אבל זה לא דבר שקרה לי פעם אחת בחיים. ולא פעמיים. וגם לא עשר. אלא הרבה יותר.
אפשר להשליך את זה בשמחה וששון על הפרידה. למעשה, אתמול אפילו ניסיתי להשליך את זה על הפרידה.
אמרתי לעצמי, יאללללה אני בפרידה עכשיו אני מותר לי הכל מותר לי לא לישון כל הלילה.
נניח, אבל אלו דברים שהיו קורים לי גם הרבה לפני הפרידה ולפני מערכת היחסים ביננו.
שאני לא נשארת לישון כל הלילה סתם מחוסר מעש מוחלט של טלפון.
היום יום שני ומבחינתי אפשר להתחיל את השבוע מחדש מעכשיו.
אני לא רוצה שכך יראה השבוע שלי.
זה מתסכל להציב לעצמך מטרות ויעדים ולא לעמוד בהם בגלל עצמי בלבד.
בשבוע הראשון של פסח, תכננתי לעשות המון שיעורים. זה לא קרה, כי הרגשתי חרא רוב הזמן. לגטימי כי זה היה שבוע אחרי הפרידה.
היום זה השבוע השלישי, להגיד שהכל ואוו ואין חרא??? ברור שיש.
מצד שני, אני גם מרגישה חזקה. אבל המשמעת העצמית שלי מעולם לא הייתה בשמיים.
זה מבאס לדעת שיש לי יכולות ממש מופלאות ואני לא אומרת את זה רק כי אמא שלי אומרת את זה וכי אני עפה על עצמי ברמות, אלא כי אחרי שנים שאני מסתכלת על רמת ההשקעה שלי והתוצאה שמתקבלת מול אחרים, אני רואה שאם הייתי משקיעה יותר - הייתי WOWWOWOW.
הרבה מעבר לממוצע.
מצליחה הרבה יותר.
בקיצור, אני יכולה הרבה יותר.
פשוט לא יודעת איך לעשות זאת.
היום השעון צלצל ב8 אחרי שהלכתי לישון ב5 וחצי.
שכבתי במיטה חצי שעה, תחושת אדישות קשה אפפה אותי.
לא הרגשתי רע ולא הרגשתי טוב. הרגשתי שאין טעם לכלום ושאין לי כח להזיז את עצמי מהמיטה ושאפילו אין לי כח להרדם.
קמתי בסוף כי היה ממש חם ולא כיף לשכב ככה.
היה לי מאוד קשה להניע את עצמי.
אז כתבתי לוז מחדש לשבוע וזה הרגיע.
עשיתי קצת מתיחות וזה איפס.
עשיתי טיימרים לאפליקציות, מה שהייתי צריכה לעשות מזמן.
הכנתי לי שייק אוכמניות ואננס. הוא יצא מוזר אבל יש שם הרבה חומרים טובים לגוף.
עכשיו אני כותבת פה, זה משחרר.
דילגתי על הרצאה עכשיו לטובת למידה לבוחן. צעד אסטרטגי חכם.
לכאורה, נדמה שהכל יהיה כשורה והכל יהיה מגניב.
אבל אני מכירה את עצמי ואני תמיד נופלת בסוף. שמה לעצמי רגל גם כשאין שום מכשול.
מישהו פעם התמודד עם סיטואציה כזו??? חוסר משמעת עצמית משווע שכזה??? למישהו יש טיפים טובים וחזקים??? מה התותחים הכבדים ביותר שלכם????????????
תודה מראש,
אני♥
כינוי:
Me, Myself& I
בבלוג זה
בכל הבלוגים
