אני לא יודעת איך לתאר את זה כך שאצליח לפגוע בול בהרגשה שליאבל כשאתה מסתכל עלי אני מרגישה איך אתה עוטף אותי בחמימות
אני תוהה לעצמי כמה עוד הלב שלך מסוגל לספוג אותי, כי הוא כבר ספג אותי עד הטיפה האחרונה.
אתמול אמרת לי שמרגיש לך מוזר איך הכל רץ , כל שבוע אני אצלך בבית, כבר נשארתי ל2 שבתות, הכרתי את המשפחה המורחבת יותר, אמא שלך נהפכה לחברה טובה, אבא שלך לא מסוגל לקבל את זה שאנחנו ישנים ביחד, אבל אני בחרתי להיכנס למשפחה דתיה, אסור לי להתלונן.
אני אמרתי לך שמרגיש לי מוזר שאתה מכיר אותי מכל צד, שאני כל כך חשופה, אני לא מצליחה להסתיר ממך כלום, ואני גם לא רוצה, כל זה חדש לי,ולמרבה הפתעתי אני לא נסוגה לאחור, נעים לי.
עם זאת הפחד לא איחר לבוא , הפחד שייגמר, כי הדבר היחיד שלא השתנה בי זה המחשבה על הסוף,
לשם שינוי בחרתי לשתף אותך שאני מפחדת, הרגשתי כל כך פגיעה באותו רגע שהתחלתי לבכות, בכית ביחד איתי, ואמרת שאתה מפחד לפגוע, ואתה גם לא רוצה שייגמר.
אני מאמינה לך, העיניים שלך מדברות בעד עצמן.
אם זה ייגמר, אני מפחדת מהתגובה של עצמי
אולי התמסרתי יותר מידי עד כדי כך שברגע שלא תהיה פה לא יהיה לי איפה לפרוק את הרגשות שלי אלא רק על עצמי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
סשינקה