פרק ראשון – תיק מספר 253.
"אח..." שפשפתי את הכתף במהירות. "תסתכל לאן אתה הולך." אמרתי והבטתי בבחור שנתקע בי. זיפים כיסו את פניו ועיניים כחולות עמוקות ניבטו בי בעייפות. העיגולים השחורים שמתחת לעיניו נראו כהים ועמוקים. הוא הביט בי לשנייה אחת תמימה והסתובב מתרחק משם במהירות.
"טיפש..." מלמלתי לעצמי והמשכתי ללכת מתרחקת ממנו. מקום העבודה שלי הופיע מולי. נכנסתי אל הבניין במהירות עוברת את האבטחה בלי כל בעיה. נכנסתי למשרד שלי והתיישבתי בכבדות על יד השולחן שלי מעשה את רקותיי. לא הצלחתי להוציא את פניו של הבחור מראשי. הוא נתקע שם והעיק על מחשבותיי.
דפיקה קלה נשמעה. "פתוח." קראתי מרימה את ראשי מהשולחן. הדלת נפתחה וטום הציץ פנימה.
"הם הגיעו. הם מחכים בחדר. את באה?" הוא שאל במהירות ולי לקחו כמה שניות כדי להבין בכלל על מה הוא מדבר.
"אה כן בטח אני כבר באה." אמרתי קמה מהכיסא ולוקחת את התיק החום מהשולחן. התקדמתי אחרי טום אל מחוץ לחדר ואל עבר חדר חקירה מספר שלוש.
נקודת מבט – טום.
פתחתי את דלת חדר החקירה מאפשר לה להיכנס אליו. "את תסתדרי פה?" שאלתי אותה שנייה לפני שהיא נכנסה.
"לא זה בסדר אתה יכול ללכת." היא אמרה בקלילות מסמנת לי בידה שאני יכול ללכת וסובבה את פניה. "קרה משהו?" היא הסתובבה אליי ושאלה.
"לא הכל בסדר. אני פשוט צריך ללכת לסדר כמה דברים." אמרתי והתקרבתי ונשקתי לה בעדינות על הלחי השמאלית.
"אין שום בעיה. ביי טום נתראה מאוחר יותר אני מניחה." היא אמרה וסגרה את הדלת מאחוריה.
ירדתי במהירות אל החנייה ונכנסתי אל המכונית. תוך כמה דקת כבר הייתי על הכביש בדרכי הביתה. הסטתי את מכוניתי אל החנייה שצמודה לביתי. יצאתי מהרכב ונכנסתי אל תוך הבית. שקט שרר בבית. יכולתי לשמוע את הנשימות שלי. כל אחת ואחת מהן. התקדמתי פנימה אל עבר החדר שלנו כשבדרך על הרצפה נתקעתי במעין חולצת כפתורים. נכנסתי בשקט אל תוך החדר שלנו וקפאתי על המקום. אשתי האהובה והעדינה. האישה שכל כך אהבתי שכבה מולי במיטה עם גבר אחר. גבר שהוא לא אני. וקיימה איתו יחסי מין.
"אני לא מאמין שאת עושה לי את זה." מלמול שקט נפלט מבין שפתיי. היא נעצרה מלנשק אותו מתוודעת לכך שיש אדם נוסף בחדר והביטה בי.
"אוי אלוהים. מה אתה עושה פה טום? אתה לא אמור להיות בעבודה?" היא אמרה מנערת מעליה את הגבר ועוטפת את עצמה בחלוק בעוד הגבר לובש תחתונים ומכנסיים.
"הייתה לי הרגשה שאת מסתירה משהו. רציתי להוכיח לעצמי שטעיתי. אבל כמו שזה נראה צדקתי." צעקתי עליה כשכעס וכאב נשמעים בקולי. "אני לא מאמין שעשית לי את זה. אני באמת אהבתי אותך אליס. את בכלל לא מבינה כמה. ואת הלכת ובגדת בי ככה. את מגעילה אותי. את פשוט מגעילה אותי." המשכתי לצעוק עליה ותחושת גועל ובחילה טיפסו בתוכי.
"טומי בבקשה. רק תקשיב לי לרגע." היא התחילה להגיד תופסת ביד שלי.
"אני לא רוצה לשמוע אותך אליס. את לא מבינה?" ניערתי את ידה מתקרב אל דלת הכניסה.
"טומי..." היא המשיכה בקול מתחנן.
"אני רוצה שתצאי מהבית שלי עוד היום." אמרתי וטרקתי את דלת הכניסה אחריי.
נכנסתי אל תוך המכונית יושב עם הראש בין הידיים. צלצול הטלפון הוציא אותי מריכוז והחזיר אותי למציאות. זאת הייתה אמה. היא סיימה את החקירה והייתה זקוקה לי.
"חמש דקות ואני שם." אמרתי לטלפון וניתקתי. התנעתי את האוטו והתחלתי לנסוע כשבחלון ראיתי אותה עומדת ומביטה בי. מביטה בי בפעם האחרונה.
חלפתי על פני הצומת השנייה והחלקתי לתוך חנייה ליד בניין פרטי בעל קומה אחת. אמה כבר עמדה בחוץ וחיכתה. את הבית הקיפו שוטרים וכתבים. יצאתי מהאוטו חוצה את כולם לעברה של אמה.
"זה קשור לתיק שלנו?" שאלתי מביט מסביבי מנסה למצוא סימנים כלשהם למה שקרה פה. המקום לא נראה כמו זירת רצח. אז מה אנחנו עושים פה.
"זאת השלישית החודש טום." אמה אמרה ואני ישר הבנתי על מה היא מדברת.
"היא תואמת לתיאור הרגיל?" שאלתי את אמה בעודי עוצר בכניסה לבית.
"בדיוק. זה קרה היום בבוקר. היא כנראה יצאה לריצת בוקר ואף פעם לא חזרה. הוא השאיר פתר על דלת הכניסה." אמה אמרה ופתחה את הדלת בעודה מגישה לי את הפתק. אותיות גזורות מעיתונים הודבקו על הדף ויצרו מילים. משפטים. בקשות. איומים.
"זה האבא. הוא מצא את הפתק." היא אמרה והציגה לי בידה בחור ממושקף לבוש חליפה שחורה. דמעות הכתימו את פניו ועיניו נראו נפוחות.
"אנחנו נעשה הכל כדי למצוא אותה. אני מבטיח. אבל עכשיו אנחנו צריכים את כל העזרה שאפשר כדי שיהיה לנו כיוון ללכת בו." אמרתי לוחץ את ידו של האיש. הוא הנהן.
"היא תמיד יצאה לריצה הזאת בבוקר. רק שבדרך כלל היא נהגה לצלצל אליי כשהיא יצאה מכאן לעבודה. לא היום." הוא אמר והוביל אותנו להתיישב על הספה.
אחרי עוד עשר דקות שיחה הודנו לו ויצאנו משם. תפסתי את ידה של אמה ועצרתי אותה מלהמשיך ללכת.
"זאת ההוכחה הראשונה האמיתית שלנו שהוא עוקב אחריהן לפני שהוא תוקף." אמרתי מניח את משקפי השמש שלי על עיניי.
"זה עדיין לא עוזר לנו להבין איפה היא נמצאת או איך אפשר לחזות מי תיחטף." אמה אמרה והתקדמה אל עבר המכונית שלה. היא פתחה את הדלת. "עכשיו עדיף שנפתור את התיק שאנחנו עובדים עליו עכשיו כדי שנוכל להשקיע את כל הזמן בחטיפות." היא אמרה ונכנסה למכונית שלה. נכנסתי למכונית שלי ויצאתי מהחנייה עוקב אחריה.
נקודת מבט – אמה.
עצרתי בחנייה שאל מול בניין המשטרה מניחה את הראש בין הידיים. היא הייתה השלישית. שתיים כבר איבדנו. מצאנו אותן מתות, כל פעם במקום אחר. אותה אנחנו חייבים להציל. אני לא יכולה לאבד עוד מישהו. זה כבר אישי. האדם הזה פשוט מתגרה בנו.
יצאתי מהמכונית טורקת את הדלת אחריי מתקדמת אל עבר טום.
"את בסדר?" טום שאל אותי שנייה אחרי שראה את פניי. הוא הכיר אותי הכי טוב. יותר מכולם. יותר טוב מעצמי.
"כן. אני פשוט רוצה כבר למצוא את הבן זונה הזה. הוא פשוט צוחק לנו בפנים." אמרתי נכנסת לבניין. "אני רוצה לגמור את התיק הזה ולהתמקד בחטיפות." הוספתי לוחצת על כפתור המעלית.
"אוי הזכרת לי. מה יצא בסוף מהחקירה? הוא אמר משהו שימושי?" טום שאל לוחץ על כפתור הקומה החמישית.
"הוא זרק כמה שמות אבל בינתיים כלום לא עלה." דלת המעלית נפתחה ומולנו עמד המפקד. הבוס שלנו. הנהנו לשלום והמשכנו ללכת. הרגשתי את היד שלו מחליקה לי על היד וצמרמורת עברה בכל גופי.
"מה קורה עם התיק שלכם?" הוא שאל בכל הסמכותי ואני בכלל לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים.
"אנחנו בדרך להמשיך." טום ענה לו כשראה שאני לא מגיבה.
"טוב. תעדכנו אותי." הוא נכנס למעלית והותיר דממה מעיקה אחריו.
"הכל בסדר אמה?" טום שאל לוחץ על כתפי החיבה.
"כן. אני פשוט חושבת על הבנות האלו ועל מה שהמטורף הזה עושה להן. טום אנחנו לא יכולים יותר להתעסק עם תיקים כאלה, אנחנו צריכים להתעסק רק עם התיק ההוא." אמרתי ושמעתי בעצמי את הטירוף הקל הנוטף מקולי.
"או-קיי. אז בואי נסיים עם התיק הזה ונעבור הלאה." הוא סיים לדבר והטלפון שלי בדיוק התחיל לצלצל. הוצאתי אותו מהכיס מביטה במספר על המסך. חסוי.
"שנייה טום. הלו?" אמרתי אל הטלפון מחכה לתשובה. קול ענה לי. עמוק וגברי. הוא אמר כמה משפטים שהכניסו את המחשבות שלי להילוך מחדש.
"או-קיי. נתראה." אמר לא מרוכזת באמת וניתקתי את השיחה.
"מי זה היה?" טום שאל בציפייה.
"אחד מהמודיעים שלי. יש לו מידע על התיק שלנו אנחנו צריכים לזוז." אמרתי ורצתי למעלית.
פניתי פנייה חדה ימינה נכנסת אל תוך סמטה חשוכה. כיביתי את המנוע ויצאתי מהרכב. המודיע כבר עמד שם וחיכה מחכך את ידיו אחת בשנייה ונושף עליהן.
"מה יש לך בשבילי?" התקרבתי לעברו ביחד עם טום.
"מי זה?" הוא שאל מצביע בעיניו על טום ומבט של חשש על פניו.
"זה השותף שלי אל תדאג. עכשיו דבר." המשכתי חסרת מנוחה.
"אני לא מדבר על ידו!" הוא אמר בהחלטיות.
"אתה רוצה את הכסף שלך נכון?" שאלתי אותו בעדינות.
"כן." הוא הביט עם עיניים נוצצות.
"אז דבר!" אמרתי במעט עצבים והוא נרתע.
"בסדר... את לא צריכה לצעוק. אני יודע מי האיש שלכם. הוא והחברים שלו עכשיו באמצע עסקת סמים. אם תמהרו תתפסו את כולם." הוא אמר מביט מסביבו בחשש מגניב מדי פעם מבט לטום.
"שם." אמרתי רושמת את הפרטים על הפנקס הקטן. כל אותה העת טום עמד בצד ולא דיבר.
"דניאל אייץ'." הוא אמר והושיט את ידו.
"קח." מסרתי את הכסף וחזרתי למכונית במהירות.
"42 על 13." טום אמר ולרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר. זה המקום שבו הוא גר. נסעתי לשם במהירות לא עוצרת באדום. תוך שלוש דקות כבר היינו שם. יצאנו מהמכונית טוענים את הרובים והתקרבנו אל הדירה בשקט. סימנתי לטום עם הידיים את התוכנית למקרה חירום כלשהו וספרתי עד שלוש עם האצבעות.
"משטרה. לא לזוז." רגלו של טום פגשה את צירי המנעול של הדלת ופרצה אותם בעודנו צועקים ומכוונים את הרובים על הנוכחים בחדר. מולנו עמדו ארבעה בחורים. שניים ישבו ובדקו כסף וסמים והשניים האחרים עמדו מהצד והגנו עליהם עם כלי נשק משלהם.
"תורידו את הנשק עכשיו!" צעקתי על שני הבחורים. "אמרתי עכשיו!" המשכתי. הם הורידו את הנשק לאט אל הרצפה. המשכתי לכוון אליהם אל הרובה בעוד שטום מתקרב אליהם ואוזק אותם. "זכותכם לשמור על שתיקה כל דבר שתאמרו עלול וישמש נגדכם בבית המשפט." התחלתי לדקלם בפניהם את הנוסח הרגיל בעודי שומעת את סירנות מכוניות המשטרה הנוספות שהוזעקו והגיעו רק עכשיו. באיחור. כרגיל.
המפקד נכנס דרך הדלת והביט עליי ועל טום וחיוך על פניו.
"עבודה טובה חברים. אתם משוחררים להיום. אנחנו נטפל בזה מפה." הוא אמר והכניס את משקפי השמש שלו לכיס פנימי בז'קט שלבש.
"תודה המפקד." טום אמר.
"לילה טוב המפקד." הוספתי בחיוך ושנינו יצאנו מהחדר. "עכשיו אפשר סוף סוף לעבוד אך ורק על החטיפות. ניפגש מחר בבוקר?" שאלתי אותו.
"כן. לילה טוב אמה." הוא נשק ללחיי והלך למכונית שלו.
"לילה טוב טום." צעקתי ונכנסתי לשלי. תוך כמה שניות עליתי על הכביש המהיר והייתי כבר בדרך הביתה. רק המחשבה על הבית עשתה לי נעים בכל הגוף. החנייה הקבועה הצמודה לבניין שלי חיכתה לי כמו תמיד ואני החלקתי אליה בשניות. יצאתי מהאוטו ועליתי בריצה קלה את המדרגות אל הדירה. ריח של ניקיון חדר לי לאף ומילא את כולי. ניגשתי למקרר והוצאתי בקבוק בירה. הלכתי לעבר הסלון והתיישבתי על הספה כשהאנחות רועמת נפלטת מבין שפתיי. דפדפתי שעה ארוכה בין ערוצי הטלוויזיה כשלפתע פעמון הדלת נשמע. קמתי מהספה וניגשתי אל דלת הכניסה. הבטתי דרך העינית. גבר עמד מול הדלת שלי אך פניו היו מופנות ממני. פתחתי את המנעול ואת הדלת.
"המפקד?! מה אתה עושה פה?" אמרתי עוטה על פניי מסכת הפתעה.
"אל תשחקי איתי אמה." המפקד אמר בפנים רציניות.
"לשחק?! אני לא משחקת איתך המפקד." המשכתי. המפקד צעד את הצעד הראשון אל תוך הדירה ואני לקחתי בתגובה צעד אחורה.
"את יודעת טוב מאוד למה אני פה אמה." הוא המשיך ללכת לעברי עד שגבי נתקע בקיר מאחוריי. ידיו הוצמדו לקיר משני צדדיי לא מאפשרות לי לזוז.
"המפקד..." התחלתי להגיד משהו אך המשפט שלי נעצר על ידי שפתיו שהוצמדו במהירות לשפתיי. הוא התחיל לנשק אותי שפתיו זזות בקצב אחיד עם שפתיי.
"התגעגעתי אלייך אמה." הוא הפסיק לרגע לנשק אותי. "את יודעת מה זה להסתכל עלייך כל היום בלי היכולת לגעת בך? בלי היכולת לנשק אותך?" הוא אמר והמשיך לנשק אותי בין לבין.
"שון תפסיק אתה מביך אתי!" אמרתי בצחוק בזמן שהוא משך את ידי והוביל אותו אחריו לחדר השינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
