ידיים טובות

ימי רביעי עוברים כלכך לאט, ורק המחשבה על מה שמחכה לך במהשך היום רק גורמת לאיבוד מוטיבציה שגם ככה כבר נגמרה. השיעורים מתחילים ונושאים מתגלגלים וכל משפט שאני שומע רק מרדים אותי ומפתח בי חשק להתנתק מהעולם הזה שנקרא בית ספר, אז שלחתי לחברה שלי אסמס. חיכיתי שהיא תענה ואז תהיה לי נקודת מפלט מהשיעור הרצחני הזה, אבל היא לא ענתה, אז חשבתי עלייה. חשבתי על העיניים הירוקות שלה שזוהרות בחשכה של הערב, ועל השיער הבלונדני שלה שהיא תמיד מכחישה את הצבע שלו, ועל זה שהיא תמיד משקיעה ומתאמצת ואם היא מבטיחה היא מקיימת, מה שגרם לי להזכר שמחר יום האהבה. ולא נפגש כי אני נוסע לצפון לחתונה של אחותי, שאומר שאני אצטרך שוב לשלוח לה אסמסים. מקווה שהיא תענה מחר...