הגעתי למצב מאד מוזר בחיים שלי שגודל החרדה משתווה לגודל האהבה.

זה לא מסתדר אף פעם.

כל מני אנשים אינטילגנטים מדברים בספרים ובתוכניות טוק שואו על איזון בחיים.

אז מה לעזאזל צריך לשבת על כפות המוזנאיים?

50% חרדה 50% אהבה.

למה זה צריך להתאזן בצורה כזאת.

אני פעילה, אני עובדת, אני נהנת,אני לא נרדמת בלילות, אני בוכה, אני לא נושמת.

איכשהו זה מתאזן.

אז אל תדברו איתי על איזון.

כי האיזון הזה לא אופטימי בשיט.

זה כמו שמישהו יגיד שיש לו המון סקס בחיים אבל הוא לא גומר אף פעם

מה זה יעזור לו?

זה כמו לאכול בלי לשבוע

אבל כן להשמין.

איזה יופי

טוב לי איתו , הוא מדהים אבל יש כל כך הרבה פיצוצים קטנים ומעפנים .

טוב לי בצבא, אני עושה את העבודה שלי מצויין, מקבלת הרבה פידבקים אבל לא מתקדמת לשום מקום.

זה נשמע כאילו אני גרידית

אבל זה לא נראה לי הנקודה.

פשוט לא מבינה איפה החיים שלי עומדים.

יש לי סחרחורת.

i used to recognize myself 

it's funny how reflections change