אז שוב פעם רבנו. לא, לא היינו זוג. היינו "ידידים טובים" שמתנשקים ודואגים אחד לשני, מסתובבים זה עם זו בלי הפסקה כל יום כל היום. 

ולמה רבנו? 

כי לא יכולתי לשבת בשקט ולא לעמוד על שלי. ניסיתי לברר למה הוא עקץ אותי, העליב אותי וירד עליי - ממתי את זה הוא עושה? לפני כמה ימים הוא אמר שאכפת לו ממני ושאני חשובה לו, ופתאום אני על הזין שלו. פתאום הוא אומר לי בהבעת הפנים הכי רצינית, ששברה אותי מבפנים, שלא אכפת לו ממני. הוא לא רוצה לדבר איתי על זה. הוא מעדיף לשבור לי את הלב כל פעם מחדש כשאני נזכרת בימים שהיינו כל הזמן ביחד, מדברים בלי הפסקה, כשאני קולטת שהוא בקושי מסוגל לשבת לידי. 

ופתאום הוא גם בועט בי וצוחק עם חברים שלו. ופתאום הוא מתעלם ממני כשהוא אומר ביי. ופתאום הוא קורה לי שרמוטה כי כמה בנים שביקשתי מהם סיגריה עם חברות שלי הזמינו אותנו לשבת איתם. מה הבעיה שנכיר קצת אנשים חדשים? 

לא, אז אני שרמוטה. ובבוקר למחרת, כשהוא אומר לי היי, ואני מתעלמת ממנו הוא מתעצבן. למה? כי הוא לא זוכר בערב אתמול, כשהוא שתה כל כך הרבה, שהוא קרא לי ולחברות שלי שרמוטות. 

והנה רבנו עוד הפעם. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה על הזכרונות המתוקים האלה איתו, שהייתי מאושרת קצת, עם כל הסבל שהיה כרוך בלהיות איתו. ועכשיו אני יודעת שזה לא יחזור על עצמו, והוא נוסע מחר רחוק ממני. 

להשלים איתו? 

אני ממש לא הולכת להיות הראשונה שמתנצלת על משהו שלא עשיתי. זה שהתעלמתי ממנו וברחתי ממנו כי הוא סכסכן? כי הוא אומר לחברה שלי שאני אוהבת אותו אבל הוא לא אוהב אותי, ואז לי הוא אומר שהוא כן היה בקטע שלי? מאיפה לי לדעת מה הוא חושב עליי באמת. אולי סתם יצאתי פתטית כשהייתי איתו. 

חשבתי שאני מספיק חזקה בשביל להתרחק ממנו, אבל כל פעם מחדש זה הורג אותי לדעת שאני לא יכולה לדבר איתו, שאני לא יכולה להיות בחברתו, שאני לא יכולה לגעת בו...

פעם הוא אמר לי שאי אפשר לאהוב בן אדם תוך תקופה קצרה של כמה חודשים, עוד לפני שאני הרגשתי אליו משהו. אני מכירה אותו כחצי שנה וכשהבנתי שאני כן... שאני כן אוהבת אותו... הבטחתי לעצמי שאם ההרגשה הזאת תחזיק מעמד לתקופה של שנה אולי אפילו שנה וחצי, רק אז אני אגיד לו - אני אוהבת אותך. שאני רוצה להיות איתו. אולי אתה תרצה להיות איתי?

אבל ההבטחה הזאת יצאה מטומטמת מדי. כי כל פעם שהוא התחיל עם בנות אחרות, נהיה 'חבר' של בנות אחרות, כל כך נשברתי מבפנים. אבל הייתי חזקה ואמרתי לעצמי שזה רק זמני. שהוא יחזור אליי בסוף, שהוא ידע שאני תמיד שם בשבילו לא משנה מה. 

אבל לא אכפת לו ממני. הוא שם עליי זין. 

וזה כואב כל כך.

"ביקשתי ממך שתתקשרי אליי כל יום לפחות פעם אחת ביום". לפני הריב הזה, שאנחנו לא מדברים בכלל בגללו, הוא רב איתי כי לא התקשרתי אליו. כי ערב לפני קבענו שאני אתקשר אליו, לפי מה שהבנתי כשאני ארצה לצאת. לפי מה שהוא הבין - להתקשר גם סתם כדי לדעת מה קורה איתו, כי לו נמאס להתקשר אליי. 

אז לא התקשרתי אליו. "לא אכפת לך ממני, את שמה עליי זין". עוד שנייה בכיתי לו בטלפון שזה לא נכון, שפשוט לא הבנתי את הכוונה שלו מתי להתקשר אליו, כי באותו רגע הייתי אצל חברה ולא התכוונתי לצאת...

בבקשה, בבקשה תבין שכן אכפת לי ממך, שאתה אשכרה חשוב לי, שכואב לי הלב לדעת שאני לא יכולה לדבר איתך, שהייתי עושה הכול כדי לסדר את העניינים בינינו, שהייתי מביאה לך לקרוא את הפוסט הזה אם צריך, אבל אני לא מסוגלת. כי אתה רק תפגע בי יותר. אבל אני מתגעגעת... אוח. 

איך בן אדם זר כל כך יכול להכנס ככה לחיים שלי, חיים של בן אדם זר אחר?