הרבה חדש מאז שעידכנתי כאן לאחרונה: טסתי לאיטליה, היה נחמד.
סיימתי 12 שנות לימודים- ברוך שפטרנו.
הציונים אפילו די בסדר. נשף, מסיבת סיום וגמרנו.
מה שכן, עדיין לא הזדיינתי, עדיין לא היה לי חבר רציני, עדיין לא עשיתי רישיון, עדיין באותו משקל. you can't always get what you want.









החברה הכי טובה שלי בטירונות, השנייה תקועה לחבר שלה (ולעצמה) בתחת...
ואת, כרגיל, לבד.
אני כל כך בודדה, זה נקלט לי רק עכשיו. יכול להיות שזו המהות לכל הדיכאון שלי? הבדידות?
אבל אף אחד לא מספיק טוב בשביל להיות איתי, לסבול איתי, לסבול אותי, אני לא מעניינת את אף אחד מספיק בשביל שהוא ישאר.
זה המצב החדש, נימי. תכירי. אין לך חברים.
אולי אם אני אמצא לעצמי תחביב אני אפסיק להתעסק בכל הקטע של ה"לבד" ו"בודדה" ו"כל הבחורות שאני מכירה הזדיינו כבר ורק את בת 18 ושום דבר". זה מה שהן אומרות. תמצאי לעצמך משהו שאת אוהבת שיסיח את דעתך והוא כבר יבוא לבד. כל הזמן אני מוצאת הסחות דעת. למה אתה לא בא?
כל כך הרבה זמן שלא כתבתי בבלוג, או שכתבתי בכללי. כבר שכחתי איך מתנסחים חוץ מ"חיים שלייייייי" או איך שופכים את הלב שלי על המקלדת.
או במקרה שלי מקיאים את כל העצבים שלי בפוסט אחד ומפסיקים לכתוב, וחוזרים אחרי חצי שנה שוב.

כל פעם אני מאבדת את המוטיבציה שלי ומוצאת אותה במקום אחר, שלא ציפיתי.
אני מתחזקת את הטמבלר שלי בקביעות אבל שום דבר לא גורם לי להרים את התחת שלי מהכיסא/ספה/מיטה מספיק.
מרגישה שאין לי בשביל מה לקום מהמיטה, שהמשקל שלי לא שווה את זה, שאני די בסדר, אולי אני לא כזאת שמנה...
סיפורים סיפורים. את לא עובדת על אף אחד חוץ מעצמך.













אמורה להתגייס בדצמבר... כל כך קרוב אבל גם די רחוק, ככה שיש לי מספיק זמן לעבוד ולהרוויח כסף (ולשתות בירה בכסף הזה)
מאבדת את עצמי חלשה, ומוצאת את עצמי חזקה בתקופה אחרת. רק שנישאר ככה.

אולי השנה תהיה שונה מקודמותיה.

"Life is so ironic.
It takes sadness to know happiness,
noise to appreciate silence,
and absence to value presence."
- Unknown