אחרי הפסקה של כמה זמן בעיקר ביגלל שנגנב לי המחשב
חוזר לכתוב פה ... חייב לציין שהתגעגעתי ...
אתה ... אותו בחור שגרם לי להאמין בעצמי ...
אותו בחור שידע מה להגיד מה שצריך מתי שצריך ...
שידע מה לעשות בישביל לגרום לי לחייך ...
שהשיחות איתו היו נמשכות שעות בלי שנייה של שתיקה ...
האדם הראשון שאמרתי לעצמי שהוא לא עוד אחד מאלה ...
שהוא פשוט בחור שלא מוצאים כל יום ...
אתה ... כן אתה ... הבחור שהצליח בשנייה להרוס אמונה שלמה ...
שהשאיר בן אדם בהרגשה מוזרה של מה לא בסדר איתו ...
שגרם לכאב כלכך גדול ...
הבחור שלשמוע את השם שלו יכול להוריד לי דמעה או שניים ...
אתה ... אותו בחור שכניראה שהיה אהבה ראשונה שלי ...
אם היו נותנים לי את האפשרות לחזור אחורה ולשנות
משהו אחד ... הייתי משנה את הכנות ביינינו ... שכניראה
שהרסה את כל מה שלא הצלחנו לבנות ...
ולראות אותך פתאום ... זה כאילו אני רואה אדם זר ...
אדם שאין לי חשיבות בשבילו ...
שאני לא יכול להוסיף ״שלי״ אחרי השם שלו ...
שפתאום החיבוק הזה נהיה כלכך קר ...
חיבוק שאין בו טיפה של רגש ... כאילו הכל נעלם
כאילו לא היה כלום ...
ואני ... אני ימשיך הלאה ... ינסה לתקן את השברים
ינסה לא באמת לתת יחס לשירים שמזכירים אותך ...
ינסה לחייך כשמספרים לי על אהבה שקשה לשבור ...
ואתה תמשיך בחיים שלך ... תתגייס לצבא ...
ותכיר מישהו חדש ... כי אתה יודע מה אתה מסוגל ואתה יודע מה אתה שווה ...
תמצא את המישהו החדש שבאמת יקשיב לך ...
שלא ינצל אותך ... שיחייך איתך ושיבכה איתך ...
שלא תפסיקו לדבר ... גם אם זה יהיה על התספורת שלך ...
שיהיה לך טוב איתו כמעט כמו שהיה לי איתך ...
ותבטיח לי רק דבר אחד ...
תשאר אתה ... ולא תישתנה לי ... כי כמו שתהיה שלו ...
תמיד תהיה שלי ...
אוהב אותך ... וכניראה שככה זה יהיה לעולם ...
אריאל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
