ואתה יושב על הספה בסלון, על הספה הכחולה עם המשבצות לייד החלון
שממנו פרצו לך לבית ... החלון שממזמן לא נפתח אלא נעול כמו בית כלא ..
מולך על השולחן ממש לייד הסלסלה של הפירות מונח מגש פיצה זול שאמור
להזכיר לך שחג שבועות ... וברקע על הטלויזיה השטוחה שתלויה באוויר
מתנגנת סידרה על אישה שחיה חיים כפולים ... ביום היא נוקי, אישה יפת מראה
ובלילה היא יסמין החשפנית שהדבר היחיד שהיא מחפשת זה אהבה ... {אלנבי}
ואתה יושב ומסתכל עלייה ... על כל החיים המסריחים שלה ... ואתה חושב לעצמך
היי, אתה לא רחוק מזה ...
אתה מבין שגם אתה עוד אחד מאלה שמחפשים מישהו שיאהב אותם ... שהדבר
שהם באמת רוצים זה יחס חם, מישהו שייתעניין לחיים שלהם ... שהם לא ירגישו
בודדים ...
ואתה מתחבר לסקייפ והרשימת שיחות מתחילה לגדול ... והיי פתאום החמוד מהרשימה
של ה"פחות חרמנים 20+" שלח הודעה והיי זה שמתחת לבחור עם החולצה הכחולה שאל
מה הולך?
ואתה מתחיל לדבר איתם ולאט לאט הרשימה גודלת ... אתה מרגיש מחוזר ... אתה בטופ של
העולם ... ואתה נותן לו את המספר פאלפון שלך ... ואז גם לחמוד מירושלים ...
יודע שהם לא באמת הטעם שלך ... שהם בסך הכל עוד זקנים חרמנים שמחפשים יחס ...
ואתה פותח את הוואצאפ ... מסתכל בשמות ... מתלהב מכמות ההודעות שיש לך ...
מסתכל על הכינויים המפגרים שאתה מדביק להם ... יותם מהסקייפ ... רון מתל אביב ...
דניאל עם השער הקצר ...
מסתכל ... מדפדף בין השמות ... תוהה למי לענות קודם ... למצחיק ? לחרמן ? לזה שהשיחה
איתו נגמרת אחרי מנישמע?
ואתה עונה ... בהתחלה לזה עם השיחות הקצרות כדי שירד לך מהגב ... אז לחרמן כדי להסביר לו
שאתה לא בעניין ... ואז למצחיק כי אתה יודע שאתה תמשיך איתו את השיחה כל הערב ...
אתה אומר לו היי והוא מתעניין בך ... אתה מספר לו על המבחנים שלך ... על הכשלון החורץ בלימודים ...
על הכדורי הרגעה שהתחלת לקחת ... הוא מציע לך להפגש איתו ... אתה פתאום מתהרהר עם עצמך ...
אולי אפשר ? אולי הוא לא כמו כולם ... אתה כותב לו "נראה" כי אתה יודע שלא ...
אתה מתנתק מהוואצאפ הכי מהר שאפשר ... שחלילה לא יראה שראית שהוא מקליד ... ואז הפאלפון
רוטט ואתה רואה שהוא שלח משהו ... לא כלכך מעניין ...
ואתה זורק את הראש אחורה ... מקווה שהוא יפול על הכרית ... שלפחות יהיה משהו שיתמוך בך ...
יחזיק אותך מלהפגע ... ואתה עוצם את העיינים ... והדמעות שיורדות ... לא מפסיקות להרטיב ...
קשה לך ... אתה מבין שפשוט לא טוב לך ... שהמצב שאתה נמצא בו לא הגיוני ... אתה בסך הכל
ילד בן 16 ... מה אתה מדבר עם אנשים בני 20 ? ואז אתה מהר מתרץ שאתה מסתדר עם מבוגרים
כי ככה הראש שלך בנוי ...
ואתה פוקח את העין השמאלית כי הימנית עדיין רטובה ... אתה מסתכל על הגג ... רואה את הסדק
הגדול שיש מעלייך ... אתה לרגע מדמיין שזה החיים שלך ... סדוקים ונשברים ... ואתה פורץ בבכי ...
אבל לא סתם בכי ... בכי שרק אתה שומע ... בכי שיום יבוא והכרית תצליח לספר על הדמעות ...
ואתה מאמין שזאת תקופה חולפת ... זה רק היום ... מחר אתה תקום ותהיה בסדר ... תחייך ...
תשמח ותצחק ... כי אתה מאמין שכשאתה מחייך הכאב נעלם ... ולרגע תצליח לברוח מהחיים הכפולים
שלך ... מהאנשים שיודעים עלייך הכל אבל לא יודעים כלום ... מהדמעות של אתמול בלילה ...
ואתה קם בבוקר ... לא מצליח להגיד בוקר טוב וכבר פותח את הפאלפון ... מסתכל וקורא את ההודעות
של כל אלה שסוננו מאתמול ... את אלפי סימני שאלה של הבחור שהזמין אותך "לצאת" ... ואתה מחייך
לעצמך ... חיוך קטן כזה שרק אתה רואה ... כי אתה חושב שככה החיים האמיתיים ... להיות נאהבים ...
ואתה מסתכל במראה ... שוטף פנים ... ויודע שהם צדקו ... ולמרות שהם הזהירו אתה ממשיך ...
אתה עמוק עמוק בתוך זה ... אתה פשוט מכור ... אתה בהתחלה מכחיש ...
אבל אתה יודע טוב טוב ... אתה מכור להרגשה ... למרות שאתה יודע שהיא לא אמיתית ...
שהכל מזוייף ... שזה רק עניין של רגע ... אבל אתה מכור ... אתה מכור להרגשה של
להיות נאהב ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
