ועוד פעם חוזר לזה ...
כבר חשבתי שעברתי את זה ...
שגדלתי ... שאני כבר לא אותו ילד
קטן שהיה לו באמת אכפת ממה שאנשים יגידו ...
אבל מסתבר שלא ... זה עדיין נשאר חלק גדול ממני ...
הכל התחיל לפני שבוע ... ברדיו היה דיבור על המצעד
גאווה שיהיה ב7.6 על הסגירות כבישים על ההופעות
ועל המסיבת חוף בהילטון ... בראש שלי אני כבר שם ...
מוקף בכל האנשים וההמולה שיש מיסביב ... מתלהב מהעובדה
שאני נמצא מול הרבה אנשים ... שחלקם הגדול גם נמשך אליי ...
זה היה אמור להיות השיא של " השנה הגאה שלי " שבמהלכה
עברתי את כל השינויי שעשיתי וכל התקופה שעברתי השנה מהנשיקה
הראשונה ועד החבר הראשון ...
ככל שהיום התקרב נעשיתי יותר מתרגש ! אפילו סגרתי לעצמי דייט לשם ...
{לא שחסר אנשים שאפשר להתחיל איתם שם אבל בכל זאת לייתר בטחון}
הכל היה ניראה וורוד ... כבר התחלתי להכין בגדים להכין התנהגות דיבור
ובעיקר את עצמי לעובדה שאני שובר עוד משהו בחיי ...
חשבתי ... יומיים לפני המצעד עלו בי המון תהיות ...
יראו אותי אנשי שאני מכיר ? מה יחשבו עליי ?
איזה הערות אני אקבל ? זה מתאים לי בכלל ?
פתאום כבר לא בטוח בעצמי בכלל ... התחלתי להסס ...
מבין פתאום שאני לא יעיז ללכת ... וכשאני יראה מישהו שמכיר אותי
אני יקפא במקום ...
בסוף ביטלתי לדייט בתרוץ שיקרי ביותר שאמא לא הייתה מרוצה
מהעובדה שאני הולך ...
התאכזבתי מעצמי ... נמאס לי שאני חושב על מה יגידו עליי ...
אני חייב להפסיק לפחד מזה ... זה רק פוגע בי ...
אז כמו מסכן ישבתי בבית ועשיתי מצעד גאווה משלי ...
שכלל בעיקר את השמיכה הכרית והדובי הצהוב ...
לפעמים אני פשוט תוהה ... כמה אני באמת מסוגל לעשות
מהלכים כאלה "נועזים" שלא נדבר על לצאת מהארון ...
הגיעה הזמן לעשות שינוי כי המציאות של עכשיו
היא לא המציאות שאני רוצה.
שבת שמחה וגאה שתהיה לכולם !
תהיו אתם ואל תתנו חשיבות למה יגידו או יעשו ... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
