פורים ... החג היחיד שבו מותר לשים מסכות ולהתחפש והכל טבעי ...
אבל חשבתי על זה ... ובעצם אנשים מתחפשים כל השנה ... שמים מסכות
משחקים אנשים שהם לא הם ... מעניין אם יוצא לאנשים לחשוב איזה מסכה
הם היום ... ?
איזה סיפור הם מסתירים ? מי הם באמת ? מי הם מנסים להיות ?
לכל אחד יש את החבר הזה שהחיים שלו הרבה יותר מעניינים ממה שהוא מספר ...
ושתמיד ששואלים אותו מה חדש ? ידועים שהוא מסתיר הרבה ....
קראו לה חן ... היא הבן אדם הכי קרוב אליי ... ילדה שאין מצב שתראו אותה
עצובה .. או מדוכאת ... החיוך זה היה הכלי שלה והיא ידעה איך להשתמש בו.
חן ואני נהיינו ידידים ממש קרובים, חן גדולה ממני בשנה אבל בחיים לא היו רואים
שאנחנו שונים ... היינו צוחקים מהבדיחות אחד של השני {אף על פי שאני לא מצחיק בכלל}
הייינו פשוט משלימים אחד את השני ... תמיד היינו צוחקים ואומרים שאם נשאר עד גיל
40 רווקים סביר להניח שנתחתן ...
הקשר בייני וביין חן היה משהו שלא מוצאים בכל מקום ... תמיד היינו מדברים אחד על השני
בכלכך הערצה .. בחופש הגדול של 2012 אני וחן עבדנו יחדייו במקום שעוזר לנכים ...
מיותר להגיד שהיה פשוט תענוג איתה ... שיחות עד אור הבוקר ... בדיחות שרק אני והיא מבינים ...
נוצר ביינינו קשר שלא מוצאים בכל מקום !
מכיוון והעבודה שלנו הייתה מתחילה ב7 בבוקר ונגמרת ב8 בערב העדפנו לשון בחדר המגורים באותו
מקום עבודה ... בהתחלה לא הייתי מסכים והייתי נשאר איתה עד שהיא נרדמת ואז חוזר לבית לישון
שם, אבל בסוף נכנעתי וישנתי איתה שם ...
ערב אחד החלטנו אני והיא לחרוג מהחיים ה"זולים" שלנו ולצאת לאכול במסעדה ...
במהלך הדרך אמרתי לה ... חן ... אני אוהב אותך ואת האדם הכי חשוב לי בעולם ...
אני רוצה שתדעי עליי סוד שאני לא אומר לכולם ... חן .. אני גיי ... היא נדהמה ופרצה בבכי ...
היא אמרה שהיא לא חשבה בחיים שהיא תגיע למצב שמישהו סומך עלייה ושישתף אותה ככה ...
כי היא רגילה שמסתירים ממנה דברים ... במהלך כל הערב סיפרתי לה על דברים שהיא לא ידעה עליי,
על הדרך חייים שלי ועל כל מה שאני עובר ...
בדרך חזרה היא אמרה לי ... אריאל .. אני רוצה לספר לך משהו ... אני סומכת עלייך כמו שאתה סומך עליי
ואני רוצה לשתף אותך בדברים האלה ... לא הצלחתי להבין לבד מה היא מנסה להגיד ... אבל אמרתי לה ..
תרגישי חופשי לספר לי הכל ... היא אמרה לי ככה "אריאל, לא סתם אני העדפתי לישון בעבודה מאשר בבית
אני לא אוהבת לחזור הביתה ... אבא שלי מכה אותי..."
שתיקה של תדהמה הייתה ... דבר אחד אני פשוט לא הצלחתי להבין ... איך אפשר להיות כלכך שמח ולשדר
לכל העולם שהכל בסדר ושאתה עם חיוך על הפנים, בזמן שהכל רע ולא שמח כמו שניראה ...
חיבקתי אותה ושניינו בכינו כמו זוג אחים שנפגשו אחרי שנים ...
אמרתי לה מספר פעמים ... שאני מקנא בה על היכולת שלה לשדר "עסקים כרגיל" בייחס למציאות הקיימת ...
לא הצלחתי להבין איך אפשר לחייך ולצחוק שמאחורי הצחוק והחיוך מוסתר כלכך הרבה כאב ...
כלכך הרבה צער ... על חיים שנהרסו ...
הקשר בייני ובין חן היה פשוט דבר כלכך חזק ... מספר פעמים היא התקשרה אליי בלילות שהיא ישנה בבית
ופשוט ביקשה שאני יהיה איתה ... כאב לי עלייה ...
מוזר לי להגיד שככה זה החיים וצריך להתמודד ... כי זה לא נכון ...
כל הסיפור הזה אמיתי לגמרי, כל העניין גרם לי לחשוב על איזה מסכה האדם שמולך חובש?
אולי מאחורי החיוך מסתתר לו כאב שמסרב להרפות ?
ובנימה זאת אני רוצה לאחל לכולם חג שמח, מלא בצבעים תחפושות ומסכות ... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
