אז כן ... הכל פה מעלה קצת אבק ... אז ניראלי הגיע הזמן לנקות קצת ...
להתחיל מחדש ... הכל ... כל מה שהיה פעם לשכוח ... כל מי שהיה פעם לסיים ...
להרגיש נקי וחדש ... רענן יותר ... מוצלח יותר ... חזק יותר מאיי פעם ...
4 חודשים לא כתבתי פה ... 4 חודשים של שינוי עצמי ... 4 חודשים של צחוק
שמחה בכי וכאב ... 4 חודשים שהוסיפו לי ועיצבו אותי להיות מי שאני ...
בשנה האחרונה התחלפה לי מורה ... מהמורה שידעה עליי הכל ממש לעומק
הגיע לי מורה חדשה שעכשיו צריך לספר לה שוב מי אני ומה הבעיות שלי בחיים ...
תמיד שנאתי לרחם על עצמי ... לשתף את האנשים האחרים בלחץ בבית, במחשבות על העתיד
בדאגות שלא מפסיקות להופיעה ... מי אני ? מה יהיה ממני ? מה אני רוצה בכלל ?
אז הינה זה הגיע ... ההודעה של "בוא אליי לחדר אני רוצה שנדבר".
במצבים כאלה אני תמיד שואל את עצמי מה לעשות ? לספר לה שאני הומו ?
לשתוק ? להגיד לה על הבעיות שלי ? לחייך ולהגיד שהכל טוב ?
נכנסתי ... פתאום תקף אותי חוסר בטחון כלשהו ... זה לא דבר שאופייני לי ...
השתתקתי ... היא ניסתה לשאול אותי כמה אחים אנחנו בבית ? עניתי תשובה ישירה
היא ביקשה שאני אספר לה משהו על עצמי ... אמרתי לה קוראים לי ארז ואני גר במקום נפלא
היא הבינה שאני לא משתף פעולה ... היא ניסתה לדובב אותי ... להוציא ממני כל מה שרק אפשר ...
אבל משהו בתוך תוכי אמר לי שב ושתוק . אל תגיד כלום . זה לטובתך .
אחרי 10 דקות של נסיונות חוזרים ונישנים להוציא ממני טיפת מידע עליי היא הבינה שזה אבוד ...
היא אמרה שאם אני צריך משהו או סתם לדבר היא פה 24 שעות . המחשבה שהיא אמרה
את זה לעוד 29 אנשים רק גרמה לי להיות נחוש בדעתי לשתוק ולשמור על אגו חזק ...
בעודי בא לצאת לכיוון הדלת אני רואה בזווית של העין שלי מחזיק מפתוח שקשור לה לתיק ...
במחזיק מפתחות היה את צבעי הגאווה. נעמדתי והסתכלתי על זה בצורה בוחנת ...
היא ראתה שאני מסתכל ואמרה לי שהיא הייתה מתנדבת בעמותה שעוזרת לקהילה ומכוונת אותם
להרגיש טוב עם עצמם ולהיות שלמים עם עצמם ...
שתקתי ... הרגשתי בושה . מה חשבתי לעצמי ?! איך אני שפטתי אותה ?! היא באה לעזור לי ...
אבל בכל זאת שתקתי ... רציתי לשאול אותה מה יצא לה לראות שם ... כמה הם שונים ממני ...
אבל השתיקה הובילה אותי לדלת ... יצאתי ... סגרתי את הדלת ועמוק בפנים הבנתי שסגרתי
עוד דלת ... את הדלת של היחסים איתה ...
אני פשוט לא מבין מה עבר עליי באותו רגע ... כאילו חזרתי להיות אותו ארז של פעם ...
חסר בטחון וחלש ... ועוד מול הבן אדם שהכי יכול לעזור לי ?
אני תוהה כמה אפשר לתקן ... אם אני יגיד לה שפחדתי מה היא תחשוב ? אני לא רוצה
שהיא תרחם עליי ... אני לא כזה . פשוט לא . 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
