The Story Of My Life

שישים שבועות אחרי
שהופרדתי מהוריי
ברחתי מכדורי המרצחים.

שישים שנים אחרי
שהופרדתי מהוריי
אני שוב,
נובר בפחים.
פרצתי בבכי..." (Tal Sivan, סטטוסים מצייצים)

התגובה הראשונה שלי הייתה עצב. 

הלב שלי נצבט. ריחמתי על אותם אנשים.

תהייתי, איך גיבורים הגיעו למצב כזה ? 

איפה מי שיטפל בזה ? כעסתי. 

באותו רגע עלו לי סבא וסבתא שלי . 

שהם בעייני האנשים הגיבורים שאני מכיר ... 

חשבתי, מה היה קורא אם הם היו מגיעים למצב כזה ? 

מה הסיבה שלהם לקום בבוקר? 

הזלתי דמעה. והרגשתי איך הלב מתכווץ ומתחיל ללחוץ. 

כל שנה אני רואה את הסרטים כל שנה אני הולך לטקסים.

השנה אני נוסע לפולין. וכל זה בישביל להבין ולראות מה אותם

הגיבורים שלי עברו. 

וכמו כל שנה אני יוצא עם המון חומר למחשבה ...

וכמו כל שנה אני מעריך ומוקיר לאנשים שבזכותם אנחנו פה . 

אני מתנצל שככה ניראים החיים שלכם היום ... גיבורים שלנו ... 

יום השואה, לא נשכח ולא נסלח