לא כתבתי מליון שנה בערך...עברו עלי אינספור דברים. אני מרגישה כאילו אני יכולה לכתוב לא רק פוסט, אלא ספר שלם על כל מה שעבר עלי.
לא כתבתי פה בעיקר כי לא היה לי זמן. אחר כך, שכחתי עד כמה זה טוב לכתוב ומשחרר, והמעגל של "חוסר הכתיבה" נסגר. ופשוט לא כתבתי.
אחרי התפוצצות מסויימת במהלך הקשר החדש שלי, שלמענו התחלתי לבצע שינויים בתודעה שלי, הלכתי לפסיכולוג. גם עם הפסיכולוג היה סיפור קורע לב, אבל בסופו של דבר זה עזר מאד. אבל כל זה מנע ממני לכתוב ולשפוך את נפשי בצורה הכי טובה שאני יכולה, במילים כתובות.
חברה טובה החליטה לקנות לי יומן, וכבר חודש שלם כתבתי באופן די קונסטיטוטיבי (רציף בקיצור, שכחתי את המילה כי לא ישנתי כל הלילה..) ביומן את האירועים הנוראיים שסררו במוח שלי.
שבת שעברה היה ממש פיצוץ. הפיצוץ הכי גדול מאז האירועים שתיארתי כאן בתחילת דרכי בבלוג. היום, אחרי המון המון דמעות ויזע, הצלחתי להבין מה מקור הבעיה. וזה בדיוק אותה הבעיה שהביאה אותי לפה.. הבנתי שהפחד שלי הוא לא מסקס (כל שכן לא עם בחור שאני אוהבת עד השמיים, ורוצה לעשות בשבילו כל דבר אפשרי - ברצון רב!!) אלא מאותם אירועים שהטביעו חותם בל ימחה בתודעה ובזכרון שלי. ניסיתי למחוק אותם, לשכוח, אבל זה היה שם. חשבתי על כל דבר אפשרי כתשובה להתנהגות המוזרה והלא מוסברתי לי - אפילו לא מובנת לי. פשוט יצאתי מדעתי מכך שיש לי תשובה ברורה למה שאני רוצה - להיות עם חבר שלי, ובו בעת משהו גורם לי להתרחק ממנו ולהתנהג כמו מפגרת. הצלחתי למצוא קורלציה ברורה בין "התנהגות מפגרת שלי" וסקס. הבנתי שזה לא רק קשה לי, אלא מוציא אותי מדעתי. אבל היום- יותר נכון במשך כל הלילה- הבנתי שהבעיה שלי הייתה שעברתי אונס.
כן, זו תבנה קצת מפגרת ולא ברור איך אפשר לא לשים לב לכזה דבר, אבל בהחלט אפשר.
ואפילו די בקלות... האשמתי את עצמי.
אבל עכשיו הבנתי שבאותו זמן הייתי ממש כמו ילדה. לא ידעתי שום דבר על יחסי מין, חשבתי שאני היצור הכי מכוער ביקום, שאני לא אישה ואף אחד לא יסתכל עלי בחיים. ואז בזמן התהליך הנורא הזה שנמשך כחצי שנה, ניסיתי להתכחש לזה. להגיד לעצמי "לא, זה לא אונס, אני רוצה אבל לא יודעת עדיין שאני רוצה.." זה נשמע חולני, אבל זו תגובה של אדם שלא מבין מה קורה לו. כמו ילד קטן שדוד שלו אונס אותו, והוא לא מבין שאפשר פשוט להמנע מזה.
אנשים שעברו אונס בילדות, מגיבים בדיוק באותה הצורה בה אני הגבתי...
ועד עכשיו לא הבנתי מדוע נתפס אצלי בתודעה שלהנות מסקס עם הבן אדם שאני הכי אוהבת עלי אדמות, זה רע. כי בזמן המגע הפיזי וכפוי שעברתי, (ועוד זו הייתה החוויה הראשונה שלי!!) הייתי בחורה דתייה ומופנמת...חסרת ביטחון. והוא ניצל את זה עד תומו. בן זונה.
אז עכשיו אני מבינה. בחורה שעוברת אונס בוודאי שלא מעוניינת להנות באקט המיני הזה, למרות שזה סקס ובעקרון זה אפשרי....(ככל שכן אם זה אונס שנמשך תקופה ארוכה...) לכן הגוף שלה מתקשח, המוח צורב את הלב בנחשולי אש וגורם סבל. זה מה שהרגשתי כל הזמן הזה... סבלתי, ממש סבלתי מסקס עם אדם יקר לליבי, שאני אוהבת בכל מאודי, רק בגלל שלא הבנתי שהבעיה שלי נובעת מהחתיכת זבל ההוא. פחדתי אפילו להיזכר במה שקרה לי לפני כ- 3 וחצי שנים, הרגשתי אשמה. כאילו זו אני הסכמתי...תכלס זה כל כך חרטא. המניפולציות שהוא הפעיל עלי, פשוט נוראיות. פחדתי ממנו, הוא היה פשוט לא שפוי.
עכשיו כל כך הוקל לי, אני מרגשיב משוחררת ואני לראשונה (בכלל בחיי כמובן..) יכולה לומר, שאני רוצה את חבר שלי. רוצה מבחינה מינית...
זו מחשבה שאפילו לא יכלה לחמוק לי בתודעה. לפני כמה ימים, מחשבה על כך שחבר שלי יגע בי העלתה בי בחילה וחלחלה (כמו שאמרתי, בגלל התפוצצות לא ברורה שהייתה לי..). שנאתי את עצמי על כך שזה מה שאני מרגישה, אבל לא הבנתי למה זה. עכשיו אפשר לומר שהסיפור ברור..ואני יכולה לחשוב בהגיון של אדם בוגר דיו בעניין המיני. עד הקשר הזה רק ניסתי לחמוק מזה..להתכחש לזה שבכלל קיים מין בעולם. בקשר עצמו, התחלתי להבין שאין מנוס, ושוב ללא מודע, נהגתי כמו נאנסת...כאילו אין לי ברירה, כאילו אותו סיפור קורה שוב, וזה כמובן בלא מודע. כי זה לחלוטין היה שונה...אני נמשכת לחבר שלי מינית, והבן זונה ההוא אפילו לא נחשב בעיני כגבר. חתיכת נמושה מסריח ונמוך, שהתנהג כמו חתיכת אידיוט. לכן כבר בקטע פיזי זה היה שונה, וכל שכן בעניין נפשי. אני אוהבת את חבר שלי, ואהבתי אותו מההתחלה, והוא הדבר הכי טוב שקרה בחיי.
אני מאמינה בכל ליבי שהזכרון הפיזי והנפשי הנורא שהצטבר בראשי, התעמעם ולא יטריד אותי. שתמיד אוכל לחשוב בצלילות כמו עכשיו, ולהמשיך להבין את מה שהבנתי.
אני מאמינה שכל זה מאחורי.
כינוי:
DSO29
בבלוג זה
בכל הבלוגים
