כמה קל זה לפתח אובססיה כלפי מישהו? 

אני מניחה שזה תלוי באופי האדם ובעוד אספקטים נוספים. לי זה מאוד קל, ברגע שמישהו מוצא חן בעיניי מעבר לגבול דק מסוים שאינני יודעת מה הוא, זה מתחיל. אני מנסה להיות כמה שיותר בחברת הבן אדם, לדעת איפה הוא נמצא כדי שאוכל להיות שם גם, לבלוט בסביבה שלו. אני לא מתכוונת אך ורק מבחינה רומנטית, זה רק כקראש, אלא בכללי אדם שמעניין אותי ואני מוצאת בו משהו מיוחד. התחלתי לשים לב שאני מפתחת תחביבים חדשים בהתאם- הוא אוהב לנגן? פתאום אני חוזרת לנגן, הוא אוהב לכתוב ולקרוא? הנה גם אני. 

אני לא בטוחה אם זה בריא או לא, ההנחה הטבעית היא שלא, אבל אני לא רואה איך אני נפגעת מזה ובטח שלא הוא. תמיד היה לי אופי תלותי באנשים אחרים סביבתי, בכל תקופת זמן מסוימת יש מישהו שהעין שלי עליו, בין אם זה בן זוג או חברה חדשה שהכרתי ומצאתי בה עניין. כל האובססיה הזו עובדת בגבול מסוים תלוי כמה אני מעוניינת בבן אדם. 

לאחרונה התחלתי לחשוב על הנושא בעקבות סדרה חדשה שצפיתי בה שנקראת YOU. הסדרה עוקבת אחרי בחור שפוגש בחורה ומתחיל לפתח אובססיה כלפיה שהולכת ומתדרדרת למרות שהיא לא הייתה "נורמלית" עוד בהתחלה- הוא עוקב אחריה כל היום, משמיד כל מה שיכול להפריד ביניהם, ולאט לאט מתגלים דברים מהעבר שמסבירים את ההתנהגות המוזרה שלו. ברור לי שזו רק סדרת מתח רומנטית זולה אבל הרגשתי סוג של סימפטיה מוזרה לבחור, הבנתי את הדברים שהוא עושה למרות שזה לא מקובל. 

במערכות יחסים שהיו לי פיתחתי אובססיה קלה למי שהייתי איתו. אני לא יודעת אם זה משהו טבעי שכולם חווים או משהו שנובע מקנאה ורכושנות וזו כבר בעיה בי. גם כרגע יש כמה אנשים שמעניינים אותי, לפעמים אשחק אותה קשה להשגה איתם או להיפך, אמרח עליהם, תלוי מה נראה לי מתאים לקשר שלי עם הבן אדם ומה אני מנסה להשיג. סך הכל, עוד לא נפגעתי מהאובססיות שלי, או שכן ואני פשוט מכחישה את זה, בנוגע לזה אני צריכה כבר לעשות חשבון נפש עם עצמי.