כנערה צעירה יותר הייתי ילדה מאוד ביישנית ומופנמת, היה לי מאוד קשה להיפתח בפני אנשים באופן טבעי. תמיד הרגשתי מעט שונה, החברים שלי בתקופה ההיא היו נורמלים- חברתיים, רעשניים, טיפוסיים. אני זוכרת שבתחילת התיכון כן היו לי חברים אבל לא אמיתיים. כמה מהם הגיעו כתוצאה מהיכרות מוקדמת בחטיבה ורובם היו חברים שלי, אך חברים לכיתה. הייתי נמנעת מללכת החוצה, נמנעת מללכת למפגשים חברתיים למרות שתמיד הזמינו אותי להגיע אליהם. אני מניחה שפשוט הייתי פחדנית וניסיתי לברוח מסיטואציות חברתיות שבהן אני אמורה לדבר עם אנשים ולהכיר אנשים חדשים, לדוגמה ימי הולדת של חברים שידעתי שיהיו שם אנשים חדשים, חברים של חברים של חברים ועוד. במבט אחורה אני מצטערת על זה. אני מצטערת שלא השתתפתי יותר, אני מצטערת שלא משכתי יותר תשומת לב בגלל שעכשיו זה השתנה. בתור ילדה שמרתי המון סודות לעצמי, הרבה פעמים לא הבעתי את הדעה שלי בנושאים מסוימים כי פשוט נתתי לאחרים לדבר במקומי. אני גם לא יודעת ממה זה נבע, ההסתגרות יתר הזו, אולי בגלל שאני ילדה יחידה ולא למדתי לתקשר עם עוד בני אדם בגילי ביום יום אלא רק עם ההורים, אולי בגלל שפחדתי ממה שאנשים יחשבו עליי אם פתאום אפתח את פי, כנראה שאלה הסיבות העיקריות. 

עכשיו זה שונה, מאוד שונה. אני מדברת עם אנשים, אני פונה אליהם, אני מפתחת איתם שיחות, והכי חשוב זה שאני מתחילה לדבר עם אנשים חדשים זרים לבדי. אני יודעת שזה כנראה נשמע מוזר, הרי זה משהו די טבעי שכולם עושים באופן יום יומי בלי לחשוב על זה יותר מדי ולהתייחס לזה כמשהו יוצא דופן. אצלי זה כן יוצא דופן לעומת העבר שלי. זה לא שלאחרונה זה קרה, זה קרה בתהליך ועכשיו לדעתי הגעתי לשיא ולכן אני כותבת על כך. מניחה שזו השתלשלות האירועים לאחר התיכון, עבודה שהייתי חייבת לתקשר עם אנשים כד להישאר בה למרות שסבלתי בה, וכמובן הצבא שהוא חלק מאוד גדול בהתפתחות הזו שחלק ממנה הייתה העובדה שאין לי מה להפסיד. כבר לא אכפת לי מה אנשים חושבים עליי, אם אני מגניבה ומוזרה, ומוזרה בכוונה טובה, מיוחדת, אני אכיר המון אנשים במהלך החיים שלי, אני מאוד צעירה, חבל לבזבז אותם על פחדים ופראנויות.

ובנושא מעט שונה. אני עדיין שומרת סודות לעצמי, סודות שאף אחד לא יודע עליי בנוגע לאופי שלי. אני מניחה שלכולם יש סודות כאלה לא? זה לא שרצחתי מישהו ואני מסתירה מכולם שאני רוצחת, אלא סודות קטנים על הדעות שלי בנוגע לנושאים מסוימים, לאנשים מסוימים, דברים שאני אוהבת לעשות כשאני לבד, סוג של סודות לבנים שאני לא מספרת, כמו שקרים לבנים אבל סודות שלא מספרים. אני לא יודעת אם באמת לכולם יש כאלה, הרי זה סוד אז לא מדברים על זה אם זה נכון. 

התקופה האחרונה היא טובה ובריאה, אולי זו הפעם הראשונה שאין לי כל כך תלונות ודאגות בזמן האחרון לגבי החיים שלי. לפעמים יוצא לי לחשוב מה עשיתי בדיוק היום לפני שנה, כמה אובדנית ומסכנה הייתי.