כמה זמן עבר מאז הפוסט האחרון בבלוג הזה? משהו כמו חצי שנה אם אני לא טועה, נשבעת שלא בדקתי. ובכן, הרבה השתנה בחצי השנה הזו, כמעט מקצה לקצה. אחסוך עבודה לאלו מכם שלא זוכרים את קורות חיי המרתקים בעל פה (התביישו לכם): לפני כמה חודשים הייתי באחת התקופות הגרועות בחיים שלי, אם לא השפל הגדול ביותר שחוויתי עד כה. המחשבה העיקרית שהייתה לי בראש היא משאלת מוות והפעולה העקרית שלי הייתה לבכות. ייחלתי בכל ליבי שמשהו יקרה ואני לא אהיה עוד חלק מהעולם הזה. מחלה, תאונה, מוות בשינה - זה לא משנה. פשוט לא רציתי להיות קיימת יותר. אתם בטח תוהים מה מביא בן אדם עם חיים סבירים ואפילו דיי טובים למצב כזה. גם אני לא בטוחה. יש לזה צד כימי, כמובן, אבל גם מרכיב אישיותי כלשהו. כל חיי הרגשתי שונה, הרגשתי שאני מסוג אחר. לא הייתי מנודה חברתית ולא היו לי קשיים לימודיים, פשוט חשבתי אחרת, ראיתי אחרת והייתי אחרת. 

גם היום אני אחרת, אבל היום טוב לי. לא הייתי מאמינה לפני חצי שנה שאני אוכל להגיד דבר כזה, אבל טוב לי. אני מרגישה טוב, אני שמחה, ואני אוהבת את החיים שלי. אני אוהבת את אמא שלי, אני אוהבת את החבר המדהים שלי, אני אוהבת את עצמי. התחלתי לקחת תרופות - והן הפכו את עולמי. חזרתי לחיות, חזרתי לנשום, אבל הקשיים עדיין שם. גם היום אני מרגישה שונה וחריגה. גם היום אני ניצבת מול בחירה קשה - ללכת בנתיב הנורמאלי, לעשות את המצופה ממני ולהשתלב, או ללכת בדרך שלי, בהתאם לצרכים שלי וכתוצאה מכך להתמודד עם מבטים עקומים מצד הסביבה. בבחירה משמעותית שעמדתי בפניה לאחרונה בחרתי באפשות השניה.

אני נ', ולמרות שלא היו בי שום כוחות בחרתי בחיים ולא במוות. אני נ', ולמרות שאני אאלץ להתמודד עם תגובות מורכבות מהחברה בחרתי ללכת בדרכי שלי ולא בתלם. אני נ', ואני אוהבת את החיים שלי. 

אני יוצאת לדרך חדשה, אחלו לי בהצלחה!