ללפני כמה ימים נתקלתי בבלוג בשם 366 Random Acts of Kindness (מצורף לינק למטה). מנהל את הבלוג בחור שהחליט שבשנת 2012 הוא יעשה בכל יום מעשה טוב אקראי אחד.

אז הוא הזמין פיצות לחיילים שמשרתים באפגניסטן, קנה ארוחת צהריים לכבאים, ניקה את הבית בשביל אשתו, חילק שמיכות, בגדים ואוכל למחוסרי הבית בשיקגו, והרשימה עוד ארוכה (בסך הכל, שנה).

משיטוט קצר ברחבי האינטרנט גיליתי שזו תופעה, אפילו ברמה של טרנד.

יש אתרים שבהם מציעים מעשים טובים שאתם יכולים לעשות ואנשים שמשתפים את סיפורי המעשים הטובים שלהם.

ריפרפתי בהצעות למעשים טובים וראיתי כמה שחוזרים על עצמם, במיוחד אחד- לחייך לאנשים אקראיים. ברחוב, במכולת, במשרד, איפה שלא יהיה.

כולם מבהירים שאנשים יסתכלו עליכם מוזר, אבל הידיעה שעשיתם לכמה אנשים את היום תפצה על זה.

עכשיו השעה 11:10 בבוקר, ואני מנסה את זה מהשעה תשע, בערך.

כבר הרבה זמן שלא הרגשתי כל כך מטומטמת, אבל מישהו חייך אליי חזרה ומילמל משהו בין "בוקר טוב" ל"חג שמח".

ומשום מה זה הרגיש לי נחמד, באופן מוזר.

לרוב, אני נגד כל העניינים האלה.

תשימו בתמונת פרופיל תמונה של עצמכם עושים X עם הידיים, נגד אלימות, או מלחמה, או מה שלא יהיה.

בולשיט. כולם עושים את הדברים האלה (בעיקר אלה שמערבים פייסבוק, כדי שכולם ידעו) כדי להיות חלק ממשהו.

אבל משום מה, זה לא מרגיש לי צבוע.

מה יצא לי מזה שאני ישלם על הקליק של מי שעומד אחרי במכולת? גם ככה כל מי שאני מכירה יחשוב שהתחרפנתי,
או שהגוף שלי נשלט על ידי חייזרים.

מסתבר, שתחושה טובה שגרמתי למישהו לחייך, והגברת הסיכוי שזה יקרה לי (הוא יעביר את המעשה הטוב הלאה, וכו').

דיברתי על זה עם חברה, והסכמנו שזה מרגיש ממש אידיוטי לעשות, אבל נחמד לקבל.

אז אני מניחה שאני צריכה לעבוד על העניין של תחושת הטימטום, אבל אני חושבת שאני אנסה לאמץ את העניין.

מה יזיק לי להגיד בוקר טוב לשומר בכניסה?

זה עוד עשוי להפוך אותי לבן- אדם נחמד!

ולמי שקורא את זה, את/ה מוזמן/ת לנסות את העניין, לשתף אם תרצו, ולא לשכוח, להעביר את זה הלאה!

לינק לבלוג- http://www.366randomacts.org/.

שבוע טוב,

ופסח כשר ושמח!

Belle