ככלל, בני אדם פוחדים משינוי. הרבה אינדבדואלים יגידו ש"אני? מה פתאום?", אבל כחברה, בני האדם הם חבורה של פחדנים כשזה מגיע לשינויים.

בשבת קראתי סיפור שממחיש את זה ממש טוב- רופא נשים אחד מהונגריה שם לב לכמות הנשים שמגיעות אליו למחלקה כדי ללדת ומתות אחרי הלידה. הוא חשב שאולי זה קשור לעובדה שרופאים במחלקה מגיעים ללידות בלי לשטוף ידיים שניה אחרי שהם התעסקו בגופות של נשים שמתו לפני כן. אז הוא הוציא הוראה לכל הרופאים במחלקה שלו שאסור להיכנס לחדר לידה בלי לשטוף ידיים.

הרופאים נעלבו. הם אמורים להיות אלה שמביאים חיים. אז איך זה שהם נושאים את המוות על הידיים שלהם? הרופאים צחקו על אותו רופא, שבינתיים זכה לכינוי "הטיפש מפשט", מהסיבה הפשוטה שהטענה שלו לא הוכחה מדעית (לי נראה שהם בחרו להתעלם באלגנטיות מהעובדה ששיעור התמותה במחלקה שלו ירד משמעותית), והאיסור בוטל- והתמותה עלתה בחזרה.

100 שנים לאחר מכן, כל ילד יודע מה שהרופאים אז לא ידעו, על חיידקים ומיקרוסקופים (ועל לשטוף ידיים אחרי שיוצאים מהשירותים).

הרבה אנשים חושבים ששינוי הוא תמיד רע. שאם מישהו השתנה, אז זה אומר שהוא פחות טוב עכשיו. ושאם הבוס מנחית עליהם עבודה זה בגלל שהוא שונא אותם. אבל מי אמר?!? חשבתם שאולי שהשינוי שהבן אדם עבר זה בעצם סימן לזה שהוא התבגר? שהוא החליט לשפר פגמים באישיות שלו? או שאולי הבוס סומך עליך אז הוא מטיל עליך אחריות. רמז- זה שלב בדרך לקידום!

לפני בערך שנה ניהלתי שיחת ועידה עם חברה בגילי, ר' וילדה מבית הספר שלנו שקטנה מאיתנו בכמה שנים- א'. אבל חכמה מרוב האנשים שאני מכירה. היא היתה (ואני די משוכנעת שעדיין) מיואשת מהתיכון, כי אף אחד לא מבין אותה וכלם חושבים ששהיא מוזרה. ר' ואני ניסינו להסביר לה מהניסיון האישי של שתינו שיום אחד היא תסתכל אחורה על השנים של התיכון אחרת. א' שאלה איך זה יכול להיות, שהרי עכשיו הכל "הו כה נוראי". הסברנו לה שהאישיות שלה עוד לא סיימה להתעצב, ולכן היא עוד תשתנה, מה שיגרום לשינוי בנקודת המבט שלה.

וכמה שהיא נלחצה מזה.

והאמת, עד היום אני לא מבינה למה. עד כמה שאני זוכרת, היא טענה ש"שינוי זה תמיד רע". ולמרות שר' ואני הזדעקנו במחאה עד כמה ששיחת ועידה בכתב מאפשרת- היא פשוט לא השתכנעה.

אני לא אשקר. שינויים לפעמים מפחידים אותי, אבל אני מקדמת אותם בברכה. זה סימן שהחיים שלי מתקדמים. זה סימן שאני מתקדמת. לפעמים אני מנצלת הזדמנויות בשביל ליצור שינוי בעצמי. לדוגמא, ביום חמישי החזרתי הביתה את כל הדברים שהשארתי בדירת השירות. כשסידרתי אותם בחזרה בחדר, ניצלתי את ההזדמנות וארגנתי מחדש את השולחן. זה לא היה ממש נחוץ, אבל א. השולחן שלי נראה עכשיו הרבה יותר טוב, ו-ב. השינוי הפנימי שהתחולל בי קיבל ביטוי חיצוני, מה שנותן לי מוטיבציה להמשיך ולטפח אותו.

אז תודה לאל על שינויים. כי הם לא היו, רופאים במחלקת יולדות לא היו שומרים על הגיינה, וסיכויי ההישרדות שלי ושל אמא שלי היו פוחתים משמעותית, וכל אפקט הפרפר שבא אחרי זה.

Belle